תיבת כליםשפות אחרות
|
Internet Protocol
Internet Protocol, או בקיצור IP, הוא פרוטוקול תקשורת המשמש להעברת נתונים ללא אימות הגעה או אימות נתונים, אך הוא מפצה על כך בהיותו יעיל ומהיר ביותר, ולכן הוא אחד הפרוטוקולים הנפוצים בשימוש ברשתות מחשבים, וביניהם ברשת האינטרנט. IP הוא חלק מחבילת הפרוטוקולים TCP/IP. ברשתות שעושות שימוש ב־IP יש להקצות לכל מחשב כתובת IP ייחודית. IP מתפקד בשכבת הרשת של מודל ה־OSI ובשכבת הרשת של מודל ה־TCP/IP. [עריכה] מבנה חבילת IPפרוטוקול IP מחלק את המידע שעליו להעביר לחבילות, כל חבילה מורכבת מפתיח (header), נתונים, ואינה מכילה סוגר (trailer) בניגוד לפרוטוקולים אחרים. [עריכה] מבנה הפתיח
4 הסיביות הראשונות משמשות לסימון גרסת הפרוטוקול שבו נעשה שימוש. כיום נפוץ השימוש בגרסה 4 (IPv4) אך עקב מצוקת כתובות מתחיל לחדור השימוש בגרסה 6, IPv6. 4 הסיביות הבאות מגדירות את אורך הפתיח, ביחידות של 32 סיביות. מכיוון שפתיח של חבילת IP יכולה להכיל נתונים שונים, בהתאם לאפשרויות השונות בהן נעשה שימוש, ולכן אורך הפתיח משתנה בין חבילה לחבילה. לדוגמה, פתיח בן 20 בתים יקבל את האורך 5 (20 בתים הם 160 סיביות). יש לשים לב שאורך הפתיח לא יכול לעלות על 60 בתים. 8 הסיביות הבאות נועדו במקור כדי לאפיין את סוג השירות (ToS - Type of Service), כלומר, האם על החבילה להעדיף מעבר מהיר על פני אמינות גבוהה. כיום השדה משמש ל-DiffServ או ל-ECN. 16 הסיביות הבאות מגדירות את גודלה הכולל של החבילה, ביחידות של בית אחד. הגודל המינימלי לחבילה מוגדר להיות 576 בתים, והגודל המקסימלי הוא 65535 בתים. 16 הסיביות הבאות מייצגות את "מספר הזיהוי" של החבילה. שדה זה משמש בעיקר לצורך הרכבה מחדש של הודעות אשר חולקו (ראה בהמשך). במקרה בו יש מספר רב של חלקים (Fragments), הצד המקבל צריך לדעת את מי מהחלקים להרכיב מחדש. בזמן חלוקה של הודעה, מספר זה חייב להשמר. מערכת ההפעלה בדרך כלל מעלה את המספר באופן סדרתי בכל הודעה שיוצאת מהמחשב. 3 הסיביות הבאות משמשות במקרים שבהם המידע מחולק בין יותר מחבילה אחת. במקרה כזה הסיבית הראשונה תכיל 1, ואם זו היא החבילה האחרונה לאותו מידע מחולק גם הסיבית האחרונה תכיל 1. בכל מקרה אחר הן יכילו 0. 13 הסיביות הבאות משמשות לזיהוי הסדר שבו צריך להרכיב את המידע, במקרה שהוא מחולק בין כמה חבילות. שדה זה מכיל את המיקום היחסי של המידע בחבילה הנוכחית, ביחס לחבילה המקורית שעברה חלוקה. המיקום נתון ביחידות של 8 בתים. 8 הסיביות הבאות מייצגות את "זמן החיים" של החבילה (TTL - Time To Live). השדה מקבל מספר כלשהו בעת השליחה, ובכל תחנה שהחבילה עוברת בדרך המספר מוקטן באחד. אם "זמן החיים" של החבילה הגיע לאפס לפני שהיא הגיעה ליעדה, היא מושמטת ולא מועברת הלאה. מנגנון זה הומצא כדי למנוע מחבילות שלא יכולות להגיע ליעדן להסתובב באופן אינסופי ברשת. 8 הסיביות הבאות מייצגות מספר, הקובע לאיזה פרוטוקול יש להעביר את המידע לאחר שהועבר. לדוגמה - 1 ICMP, 6 TCP, 17 UDP. 16 הסיביות הבאות מכילות מספר שנועד לוודא את המעבר התקין של הפתיח. מפעילים על הפתיח פונקציה ידועה, שעל-פי נתונים שונים שהוא מכיל מחזירה מספר בן 16 סיביות. התחנה המקבלת מפעילה את אותה הפונקציה על הפתיח ומשווה את התוצאה עם תכולת השדה על מנת לוודא שהפתיח הגיע תקין. IP לא מוודא את אמינות הנתונים, אלא רק את אמינות הפתיח. 32 הסיביות הבאות מכילות את כתובת ה-IP של השולח. 32 הסיביות הבאות מכילות את כתובת ה-IP של הנמען. בהמשך ניתן להוסיף אופציות שונות (למשל אפשרויות אבטחה). במקרה שהאופציות לא מגיעות למכפלה שלמה של 32 סיביות (שהרי גודל פתיח חבילת ה-IP חייב להיות כפולה שלמה של 32) מרפדים את סופו של הפתיח באפסים על-מנת להגיע לכפולה כזאת.
[עריכה] ראו גם |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
