|
|
תאנה
תאנה, או בשמה המדעי, פיקוס התאנה (Ficus carica), היא עץ ממשפחת התותיים. העץ נשיר, ומגיע לגובה 3-10 מטרים. אחד משבעת המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל. העץ גדל בר ליד מעיינות, לאורך בקעת הירדן ובקעת ים המלח. על פי פרופ' א. דנין, מהמחלקה לבוטניקה מהאוניברסיטה העברית, ישנן עדויות ארכאולוגיות בארץ ישראל באתרים פרהיסטוריים מלפני יותר מ-5,000 שנים, ומאובני עלים בסלעי הגיר של מעיינות עין גדי בתקופה שקדומה אף להם, שמעידים שכבר אז היו קיימים התאנה ופירותיה, כפי שאנו מכירים אותם כיום, ולכן עץ זה לא תורבת, והינו מעצי הבר של ארץ ישראל. העץ גודל מאז ימי קדם בשל פירותיו המתוקים שנאכלים טריים וגם מיובשים (דבלות). התאנה מופיעה בסיפור אדם וחווה שתפרו לעצמם חגורות מעליו. תאנת בר נקראת גם גמז. קטיף תאנים נקרא "ארייה". כמו כן הוא נקרא "קיץ" ומכאן שם העונה, שבשלהיה התאנים מבשילות.
[עריכה] הפצת זרעיםהפצת הזרעים של התאנה נעשית באמצאות צרעה ששמה בלסטופגה. התאנה פורחת בצורת פגה - משטח עליו פורחים בצפיפות עשרות פרחים קטנים. המשטח מקומר כלפי פנים, ויוצר כדור חלול כמעט סגור, שכל דפנו הפנימית פורחת בצפיפות. צורת פריחה זו אופיינית לכלל מיני הפיקוס. סוגים אחרים במשפחת התותיים עשויים להציג פגות גם כן (למשל ה-Dorstenia שפרחיה דומים אך המשטח עליהם הם פורחים אינו מקומר). התאנים מתחלקים לפגות זכריות ונקביות: הפגות הנקביות מכילות פרחים ארוכים בעלי שחלות, ואילו הפגות הזכריות מכילות פרחים קצרים בעלי אבקנים ופרחים נקביים קצרים. הכניסה לפגת התאנה מצומצמת, ורק צרעות מסוימות נכנסות פנימה על מנת להאביק את התאנה. צרעות אלו נמשכות לתאנים על מנת להטיל בתוך השטח המוגן את ביציהן. במקומות בהם הצרעה אינה בנמצא (עקב הכחדה או תנאי מחייה) הפגות לא יופרו והתאנים לא יפתחו זרעים. ניתן לאכול פגות לא מופרות של תאנים, וטעמן מתוק. קל להבחין בין פרח התאנה לבין פרי התאנה: תוך הפרי סגול בגוונו, מכיל זרעים ברורים וטעמו חמצמץ יותר. [עריכה] ביהדותישנם מקורות יהודיים רבים המזכירים שם זה: "וישובו כל יהודים מכל המקומות אשר נדחו שם, ויבואו ארץ יהודה אל גדליהו המצפתה, ויאספו יין וקיץ הרבה מאד" (ירמיהו פרק מ) וקיץ - דבלה (רש"י על הפסוק); "עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו" (ירמיהו פרק ח) היא עת שטיחת התאנים ליבשם (פירוש מצודת ציון על הפסוק); המעביר תאנים בחצרו לקצות - בניו ובני ביתו אוכלים, ופטורין הפועלים (משנה מסכת מעשרות פרק ג משנה א); השוכר את הפועל לקצות בתאנים (תלמוד ירושלמי מסכת מעשרות פרק ב דף מט); כנס את תבואתו מסק את זיתיו כנס את קייצו (משנה מסכת בבא בתרא פרק ג משנה א) - כנס את תבואתו - יין של גפנים; מסק את זיתיו; וכנס את קיצו - ליקט תאנים ויבשן והכניסן לביתו (רבי עובדיה מברטנורא על המקור); קיץ (הוא) זמן לקיטת פירות תאנים וקרי ליה [קוראים לו] קיץ לפי שקוצצין אותן ביד (ר"ן מסכת נדרים דף סא עמוד ב). תאנה מיובשת, אותה נהוג לאכול בט"ו בשבט כחלק מהפירות היבשים, נקראת גם גרוגרת. [עריכה] כשרות
אכילת פירות וירקות המכילים חרקים אסורה על פי דיני הכשרות היהודית, ועל כן יש לנקות פירות מסוימים בטרם ניתן יהיה לאכלם. כמו כל מיני הפיקוס, התאנה מכילה חרקים: בפירות המבשילים על העצים הנקביים תמצאנה צרעות בוגרות, ובפירות על העצים הזכריים ניתן למצוא את כל גלגולי הצרעה. התאנה נחשבת על פי המסורת למאכל כשר, אך יש להכשירה טרם אכילתה, ולשם כך התפתחו מספר מנהגים. דבלים וגרוגרות נהוג לפתוח ולבחון לנגד האור לשאריות חרקים שונות; נהוג לחתוך את פתחן של תאנים טריות כדי להוציא את מירב הצרעות, המתרכזות באזור זה, ולאחר מכן לפתוח את הפרי ולבחנו בשנית. גם עם החמרות אלו, יש חוגים במגזר החרדי הנמנעים לחלוטין מאכילת תאנים מחשש לבעיית כשרות. [עריכה] קישורים חיצוניים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||