רחוב הנביאים

בית החולים האיטלקי. כיום משמש את משרד החינוך והתרבות

הכנסייה ומגדל הפעמונים בבית החולים האיטלקי

בית החולים הגרמני. כיום חלק מבית החולים ביקור חולים

ביקור קיסר גרמניה וילהלם השני בירושלים, מעבר התהלוכה ברחוב הנביאים, 29 באוקטובר 1898. מימין - בית תבור, מאחוריו - מנזר סן ז'וזף

בניין הקונסוליה האתיופית (צולם בין 1920 ל-1933). ניתן להבחין בפינות הבניין המעוצבות כקרנות מזבח

מפת רחוב הנביאים
זהו תרשים אינטראקטיבי, העבירו את העכבר מעל מבנים המסומנים בכחול כהה, או לחצו על כפתור העכבר להפנייה. לצפייה בתרשים ברזולוציה גבוהה לחצו כאן (לא אינטראקטיבי).

ערך זה עוסק ברחוב בירושלים. אם התכוונתם לרחוב בחיפה, ראו רחוב הנביאים (חיפה).

רחוב הנביאים, אחד הרחובות המרכזיים בירושלים, נסלל ואוכלס בשלהי המאה ה-19, כחלק מהיציאה מהחומות. הרחוב כולל פניני אדריכלות והיסטוריה מן המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, שמקורן בתרבויות ובדתות שונות. תור הזהב של רחוב הנביאים החל באמצע המאה ה-19 והסתיים ב-1917, עם נפילת שלטון האימפריה העות'מאנית בארץ. הרחוב והאזור כולו נחשבו עד אז ליוקרתיים ביותר, דבר שהתבטא בהקמת קונסוליות, בתי חולים, מוסדות חינוך ודת ובתי מגורים מפוארים. החל ממאורעות תרפ"ט (1929) החלה הידרדרות במעמד הרחוב, והוא פוצל למעשה בין אזור יהודי במערב הרחוב ובמרכזו, לבין אזור ערבי בחלק המזרחי. בימי העיר המחולקת, בשנים 1948-1967, עבר קו התפר במזרח רחוב הנביאים וחצה אותו בין מדינת ישראל לבין ירדן. מאז איחוד העיר במלחמת ששת הימים הוזנח הרחוב, ועיריית ירושלים מתכננת להרחיבו ולהפכו לציר תנועה ראשי.

[עריכה] שם הרחוב

השם "רחוב הנביאים" ניתן לרחוב בתקופת המנדט הבריטי, והוא מופיע לראשונה במפת סקר משנת 1924. לפני כן, ניתנו לרחוב שמות וכינויים שונים:

• "רחוב בתי החולים" - עקב ריבוי בתי החולים שבו: בית החולים הגרמני, היהודי (רוטשילד), האיטלקי וכדומה.
• "רחוב הקונסולים" או "רחוב הקונסוליות" – עקב ריבוי הקונסוליות בו.
• "הרחוב האחורי" - מכיוון שהרחוב שוכן בצדו הצפוני של עורק התנועה הראשי - רחוב יפו.
• "רחוב האצולה" - מכיוון שנחשב לאזור היוקרתי ביותר בירושלים בתחילת המאה ה-20, ושכנו בו מכובדים בני כל הדתות.

השם "רחוב הנביאים" נבחר בוועדה בחסות בריטית, שבה נכחו נציגי שלוש הדתות - נצרות, יהדות ואסלאם. השם נבחר כדי לאפשר לבני כל הדתות להזדהות אתו, שכן לכל דת הנביאים שלה. האגדה הירושלמית מספרת כי מקור השם הוא בקברו של נבי עוכשא, השוכן ברחוב שטראוס הסמוך, ואשר על פי המסורת המקומית כולל בתוכו את קבריהם של שלושה נביאים - מוסלמי, יהודי ונוצרי.

[עריכה] מיקום

רחוב הנביאים מחבר את העיר העתיקה אל מרכז העיר החדשה לאורך כ-1,600 מטרים, החל ברחוב סולטן סולימאן במזרח, סמוך לשער שכם, ועד כיכר הדוידקה במערב, שם הוא מתחבר לרחוב יפו (סמוך לשוק מחנה יהודה). העיר העתיקה תוחמת את הרחוב ממזרח; מגרש הרוסים ומרכז העיר - מדרום; שכונת מחנה יהודה - ממערב; ורחוב אתיופיה, מאה שערים וגאולה - מצפון. הרחוב חוצה את שכונת מוסררה (מורשה), ועולה בשיפוע לכיוון מערב.

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] סוף התקופה העות'מאנית

בשלהי המאה ה-19 החלו בני הלאומים והדתות השונים לצאת מן העיר העתיקה, בשל הצפיפות ותנאי המחיה הקשים בה. רחוב הנביאים וסביבתו הפכו למוקד רכישת קרקעות ובניית בתים ושכונות, בשל קרבתו לדרך הראשית - דרך יפו (היום - רחוב יפו), שהייתה עורק התחבורה היחידי כמעט שחיבר את ירושלים עם עיר הנמל שלה - יפו. יתרונו הגדול של רחוב הנביאים על פני רחוב יפו באותה עת היה היותו שקט יחסית, ללא הרבה תנועה, וללא בתי מלאכה ומסחר. רחוב הנביאים זכה למעמד מיוחד ויוקרתי; נבנו בו בתי חולים, קונסוליות, מוסדות דת נוצריים ומוסדות ציבור. בתי המגורים ברחוב היו הנאים בעיר, והתגוררו בהם בני המעמד הגבוה - אנשי ממשל עות'מאנים ואנשי עסקים ערבים אמידים (אפנדים). בעקבותיהם רכשו גם בני מעמד אחרים נכסים ברחוב, ובהם גרמנים, אנגלים, אמריקנים ובני ארצות נוספות.

מוסדות הרפואה החלו להיבנות ברחוב הנביאים החל משנת 1862, עם הקמת בית הבראה על ידי החברה המיסיונרית האנגליקנית, במקום בו ניבנה מאוחר יותר (1897) בית החולים של המיסיון האנגלי (הנביאים 82). סמוך לרחוב הנביאים הוקם שנה לאחר מכן בית החולים הרוסי (כיום בניין אביחיל) במגרש הרוסים. בשנת 1872 נחנך בית החולים לילדים מריאנשטיפט בראשות הד"ר סנדרצקי (הנביאים 29). בית החולים מאיר רוטשילד (הנביאים 37) נפתח ב-1888, וב-1894 נחנך בית החולים הגרמני (הנביאים 49). בית החולים ביקור חולים (הנביאים 53) נבנה ב-1910. ועם תחילת שלטון המנדט הבריטי, ב-1919, נבנה ברחוב הנביאים גם בית החולים האיטלקי (הנביאים 34). רוב בתי החולים שכנו קודם לכן בעיר העתיקה (הגרמני, האנגלי, מאיר רוטשילד וביקור חולים) ונאלצו לעזוב עקב הצפיפות הרבה והתנאים הסניטריים הירודים.

הריכוז הגבוה של בתי החולים ברחוב אחד איננו מקרי, ומקורו בתחרות שהייתה בין המוסדות השונים על לבם של היהודים. מוסדות דת נוצריים מיסיונריים שאפו להמיר את דתם של יהודים, באמצעות פיתוים בשירותי רפואה מתקדמים במוסדותיהם. מולם עמדו מוסדות יהודיים שביקשו למנוע מהיהודים לפנות אל בתי החולים הנוצריים. הנהגת היישוב היהודי ראתה בפעילות המיסיונרית סכנה קיומית, ונלחמה בה בעזרת פרסום כתבי חרם ונידוי לפונים לשירותיה, אך פשוטי העם נזקקו לטיפול הרפואי שניתן חינם בבתי החולים הנוצריים, ולווה לא פעם במתן תרומות וסיוע בתרופות ומזון חינם. המצב התברואתי באותה עת היה ירוד ביותר, עד כי רופאים רבים פתחו מרפאות חינם ברחוב הנביאים, וטיפלו בהן, ממניעים אידאליסטיים-הומניטריים, באוכלוסיות הנחשלות והעניות.

במקביל לבתי החולים הוקמו ברחוב הנביאים גם מוסדות חינוך ודת. חלק מהם נשאו אופי מיסיונרי, כמו בית המיסיון האנגלי (הנביאים 56) - 1890; המנזר הצרפתי סן ז'וזף (הנביאים 66) - 1893; בית הספר אוולינה דה-רוטשילד, שהשתכן בבית מחניים "השני" (הנביאים 13) החל מ-1896; בית חינוך עיוורים (הנביאים 33) - 1902; בית הכמורה הגרמני (הנביאים 42) - 1903; בית הספר הגרמני (רחוב שאול אדלר פינת הנביאים) - 1910 ואחרים. בתקופת השלטון הבריטי נבנה גם בית הספר לבנים של המסדר הסאלזיאני הקתולי (הנביאים 15) - 1928.

במקביל למוסדות הציבור, נבנו ברחוב הנביאים בתי מגורים פרטיים, רובם גדולים ומפוארים במונחים של אותה תקופה. המפורסמים שבהם הם בית תבור, של האדריכל קונרד שיק, המשלב אדריכלות גותית גרמנית עם אדריכלות מזרח תיכונית; בית מחניים "הראשון" (שנודע מאוחר יותר כ-בית נבון ביי); בית מחניים "השני"; בית קלק; בית הצייר ויליאם הולמן האנט ועוד. רוב בתי המגורים נבנו על מגרש גדול, שכלל חצר רחבה וירוקה, וגדר גבוהה סביב.

בניינים רבים נבנו בסגנונות בנייה אירופאים, שייחדו את הזהות הלאומית של מקימיהם, כמו בית החולים הגרמני, שכלל מגדל פעמונים אופייני למבני ציבור גרמניים; או בית החולים האיטלקי המפואר, המזכיר מבני ציבור איטלקיים בעלי צריח. מבני הציבור שבנו היהודים היו אף הם גדולים ומפוארים ונבנו בסגנון אירופאי. בניינים ושערים רבים עוטרו בסמלי דת כמו (צלב, מגן דוד או סהר), ובסמלים נוספים, כמו סמלי מסדר ופסוקים מהתנ"ך בשפות שונות. שניים מהבתים הפרטיים היפים ביותר שנבנו על ידי נוצרים, נושאים שמות תנ"כיים: בית תבור ובית מחניים. מאידך - בניינים רבים, בעיקר בחלק המזרחי והמרכזי של הרחוב, הוקמו בסגנון בנייה ערבי - עירוני או כפרי - שהיה מקובל בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20.

בשלהי המאה ה-19 היה רחוב הנביאים כה ייצוגי, עד כי שולב במסלול תהלוכת הפמליה של וילהלם השני, קיסר גרמניה בעת ביקורו בירושלים בשנת 1898. לקראת בואו עבר רחוב הנביאים "מתיחת פנים", שכללה כבישה והצבת עמודי תאורה לאורכו ולאורך רחוב יפו. תהלוכת הקיסר לאורך הרחוב, בדרכו לעיר העתיקה, הותירה רושם עז בקרב אנשי התקופה, ולוותה בצילומים רבים. במשך הימים בהם שהה הקיסר בירושלים, הוא לן במחנה אוהלים מפואר שהוקם בעבורו ברחוב הנביאים, במגרש שהיה שייך לממשל. השטח ניתן במתנה לקיסר, והוא העניקו לפְּרוֹבְּסְט (ראש הכמורה) הגרמני, אשר לימים בנה בו את ביתו (כיום בית הספר אורט אולייסקי ברחוב הנביאים 42).

במרכז: הקטע המזרחי של רחוב הנביאים (משער שכם ועד רחוב הע"ח של ימינו). השכונות היהודיות משני צידי קטע זה: קריה נאמנה ("בתי ניסן ב"ק") מדרום, ואשל אברהם ("שכונת הגוּ‏רג'ים") מצפון. מתוך מפת ירושלים בהוצאת יוסף לוי חגיז, שנות ה-30

מפת הקטע המזרחי של רחוב הנביאים (כפי שהוא קיים בימינו), ועליו משורטטים גבולות הפסקת האש 1948-1967 (הקו העירוני)

טבעת כבישים מרכזית המתוכננת במרכז ירושלים, כוללת ציר תנועה עם ארבעה מסלולים ברחוב הנביאים - מכיכר הדוידקה ועד רחוב שבטי ישראל

בשנת 1875 הוקמה השכונה היהודית קריה נאמנה מדרום לקטע המזרחי ביותר של רחוב הנביאים, על ידי עדת חסידים מירושלים בהנהגת ניסן ב"ק. שם השכונה הוא אחד הכינויים המקראיים של העיר (בהתחלה קראו לשכונה "אהלי משה ויהודית", על שם משה מונטיפיורי ואשתו יהודית). שכונה זו, ושכונות נוספות שנוספו בסמוך לה, נודעו בפי תושבי ירושלים בשם בתי ניסן ב"ק. בשנת 1893 הוקמה שכונה יהודית נוספת בצד השני (הצפוני) של רחוב הנביאים בשם אשל אברהם על ידי יהודים יוצאי גאורגיה, סמוך מאוד לשער שכם.^[1] שכונה זו הייתה ידועה גם בשם בתי הגוּ‏רג'ים או שכונת הגוּ‏רג'ים (כך נקראו יהודי גאורגיה באותה תקופה).

[עריכה] תקופת השלטון הבריטי

בדצמבר 1917 כבש הגנרל אלנבי את ירושלים מידי העות'מאנים, וב-1920 החל המנדט הבריטי, במהלכו הפכה ירושלים בהדרגה מעיר עות'מאנית נחשלת לעיר בירה מודרנית. ברחוב הנביאים נבנו מספר מוסדות כמו בית החולים האיטלקי (1919) והקונסוליה האתיופית. הרחוב, שהיה עד אז דרך עפר, נסלל באספלט, מדרכותיו הוכשרו, והוקמו תשתיות מים וחשמל. בתחום רחוב הנביאים, רחוב אתיופיה ושכונת מוסררה התיישבו יהודים יוצאי גרמניה, רוסיה, בריטניה, ארצות הברית וקנדה - רובם משכילים, בהם מנהיגי היישוב לעתיד, כמו מנחם אוסישקין, ארתור רופין, דב יוסף, ובני משפחתו של יצחק רבין.

בשנות ה-20 של המאה ה-20 גברה המתיחות בין יהודים לבין ערבים בארץ. בפרעות תרפ"ט 1929 הסתער המון מוסלמי מוסת, חמוש בסכינים ומקלות, על השכונות היהודיות הסמוכות לשער שכם, משני צדי רחוב הנביאים - אשל אברהם וקריה נאמנה. 19 יהודים נהרגו שם, ובית כנסת ובתים נוספים נהרסו ונשרפו. לאחר מאורעות אלה עזבו היהודים את השכונות שבמזרח רחוב הנביאים, וכרבע מהרחוב הפך למעשה לאזור ערבי בלבד - משער שכם עד למוסררה.

לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה בשנת 1933, הונף דגל צלב הקרס על כל המוסדות הרשמיים של גרמניה, ובהם בניין הקונסוליה הגרמנית ברחוב הנביאים 57 (הבניין אינו קיים היום). עם פרוץ מלחמת העולם השנייה החרימו הבריטים את רכוש מדינות הציר - גרמניה ואיטליה. בית החולים האיטלקי הפך לבית חולים צבאי בריטי, ושכנה בו גם מפקדה מחוזית של חיל האוויר המלכותי.

עם יציאת הבריטים את הארץ במאי 1948 הפך החלק המזרחי של רחוב הנביאים לזירת קרבות בין היהודים לבין הערבים, כשכל צד מנסה להשתלט על הנכסים שהבריטים פינו.

[עריכה] ממלחמת העצמאות ועד מלחמת ששת הימים

לאחר סיום מלחמת העצמאות חולקה ירושלים, והקו העירוני חצה את רחוב הנביאים במקום שבו עוברת כיום דרך חיל ההנדסה (כביש 1). החלק העיקרי של הרחוב ממערב היה בשטח מדינת ישראל, ואילו חלקו המזרחי עד שער שכם היה בשטח ממלכת ירדן. בין אלה היה שטח הפקר ברוחב מטרים ספורים, שהלך והתרחב מדרום לרחוב הנביאים למשולש שגבולותיו הם: מצפון - החלק המזרחי של רחוב הנביאים; ממזרח - חומות העיר העתיקה (בין שער שכם לשער החדש; וממערב - כביש 1 של היום (במשולש זה שכנה בעבר שכונת קריה נאמנה). בצד הישראלי הסתיים רחוב הנביאים בדרך ללא מוצא, ובשנת 1951 נבנתה חומת מגן למניעת פגיעות צלפים ירדניים.

הייתה זו תקופת שפל לאזור כולו. רחוב הנביאים איבד מיוקרתו, והקונסוליות הרבות עזבוהו למקומות אחרים. מאידך, בית החולים הדסה - שנאלץ לעזוב את מובלעת הר הצופים - עבר לבנייני בית החולים של המיסיון האנגלי ברחוב הנביאים 82, ולבניין בית הספר האנגלי לבנות הסמוך לו ("בית הדגל" - נהרס מאז). חלק מבית החולים הדסה שכן בבניין בית החולים הגרמני (הנביאים 51) שנקרא אז "הדסה-זיו", ובמתחם בית החולים האנגלי נוסד בשנת 1949 בית הספר לרפואה. התנאים במקום היו קשים מאוד לבית החולים, ובשנים 1962-1963 עבר בית החולים אל מעונו החדש בעין כרם.

[עריכה] לאחר איחוד העיר ועד ימינו

עם איחוד העיר במלחמת ששת הימים (יוני 1967), הוסרו החומות וסולקו המוקשים, ורחוב הנביאים הפך לציר תנועה מרכזי המחבר את שער שכם אל מערב העיר. העיר כולה עברה פיתוח מואץ; שכונות חדשות נבנו; ואזורים ותיקים עברו שיקום. תנופת פיתוח העיר פסחה על רחוב הנביאים ועל האזורים הסמוכים לו, שנותרו בעליבותם. בניינים מפוארים הפכו לבתי-דירות פשוטים, וחלקם נהרסו כדי לפנות מקום למגרשי חנייה.

הרחוב הפך לציר תנועה חשוב המחבר בין מזרח העיר לבין מערבה, דרכו עוברים פועלים ממזרח העיר למקומות עבודה במערבה, אך ציר תנועה זה משמש גם את הטרור הפלסטיני: באפריל 2002 חדרה מכונית תופת לצומת רחוב הנביאים-דרך חיל ההנדסה, במטרה להגיע לעיר המערבית ולבצע פיגוע המוני. רב שוטר תומר מרדכי - שוטר שח"מ - עצר את הרכב לבדיקה, ואז אירע פיצוץ, ומרדכי נהרג.^[2]

בשנת 1991 נסללה דרך חיל ההנדסה כחלק מכביש 1 - ציר תנועה ראשי בין צפון העיר לדרומה, החוצה את רחוב הנביאים, ומנתק קטע של כ-300 מטרים ממנו מזרחה. בשנת 1998 הוצעה תוכנית לגשר להולכי רגל, שיחבר את שני חלקי הרחוב, אך נכון ל-2007 היא לא בוצעה.

תופעה שהתפתחה לאורך השנים באזור זה (כמו באזורים נוספים בירושלים) היא מאבקי כוח ותגרות ידיים בין חרדים לבין חילוניים על תחבורה ועל פתיחת מסעדות בשבת, שכן מצפון לרחוב משתרע גוש שכונות חרדי.

[עריכה] פיתוח עתידי

ישנם לא מעט חילוקי דעות באשר לעתידו של רחוב הנביאים, הכרוכים בעתיד מרכז העיר כולו. במסגרת תכניות התחבורה הקיימות בירושלים, יהפוך רחוב יפו לנתיב הרכבת הקלה בלבד, ללא אפשרות כניסה אליו בכל כלי רכב. תנועת כלי הרכב ממרכז העיר תופנה לרחוב הנביאים, שיהפוך לעורק תחבורה ראשי, תוך הכפלת רוחבו משני נתיבים לארבעה בקטע שמכיכר הדוידקה ועד רחוב שבטי ישראל (כשני שליש מאורך הרחוב). לשם כך יהיה צורך להרוס חצרות ומבנים היסטוריים, ולגרום בכך נזק רב לרחוב ולמראהו.

קיימות תכניות נוספות להקים מגדלים גבוהים בתחום רחוב הנביאים, דבר נוסף העלול להשפיע על מראהו של הרחוב ועל צביונו. בשנת 2007 החלו העבודות להקמת קניון ענק במתחם שבו שכנה הקונסוליה הגרמנית (הנביאים 57 פינת רחוב ראול ולנברג); וכן בשטח שבו נמצא בית הפחה הטורקי (הנביאים 61) - שייהרס; וכן במגרשי החנייה שבאזור. בית נבון ביי (בית המחניים "הראשון", הנביאים 59 מאחור) ישומר כחלק מפרויקט זה. הקניון ישתרע על שטח של כ-100,000 מ"ר, יכלול שטחי מסחר, מגדלי משרדים, דירות ובית מלון.^[3] במתחם בית קלק או בית הבישוף (הנביאים 25) החלה חברת אזורים להקים בשנת 2007 פרויקט דירות יוקרה בשטח של 16,500 מ"ר, תוך שימור בית קלק.^[4]

רבים חוששים לעתידו של רחוב הנביאים, העלול להפוך מרחוב יפה ופסטורלי בעל היסטוריה מיוחדת במינה, לכביש רועש נטול טעם וחן. בשל כך הוקם מטה מאבק בשם "הוועד למען רחוב הנביאים", בו שותפים בין היתר החברה להגנת הטבע והמועצה לשימור אתרים. טענות רבות נשמעות על תכניות העירייה, שאיננה מתחשבת בנזקים הצפויים מהרס מבנים, ומהבעיות הצפויות של זיהום ורעש, האופייניות לציר תחבורה ראשי.

[עריכה] בתי חולים

בית החולים הגרמני, 1939. מימין - בית החולים ביקור חולים, משמאל - מלון סן-רימו

[עריכה] בית החולים הגרמני (הנביאים 51)

בית החולים הגרמני של האחיות הדיאקוניסיות (בגרמנית: Das deutsche Diakonissen-Krankenhaus) נוסד בשנת 1851 בעיר העתיקה, אך בשל התנאים הקשים שם, עבר בשנת 1894 לבניינו החדש ברחוב הנביאים. המבנה בצורת האות ר כולל שני אגפים אורכיים: האחד לאורך רחוב שטראוס, והשני לאורך רחוב הנביאים. האגף המרכזי כולל חזית פינתית מעוטרת במגדל פעמונים מחודד, בסגנון מבני ציבור גרמניים בני התקופה. בקומת הקרקע שכנו חדרי החולים, ובקומה העליונה - קפלת תפילה, חדר אוכל וחדרי מנהלה. בראש מגדל הפעמונים התנוסס צלב, שאיננו עוד. באבן הראשה שבקשת החזית חקוקה שנת הנחת אבן הפינה (1892), ומעליה תבליט של יונה, שהיא סמל מסדר האחיות הדיאקוניסיות.

בית החולים הגרמני פעל עד סוף מלחמת העולם הראשונה. לאחר מלחמת העצמאות והניתוק מהר הצופים, שכן במבנה זה חלק מבית החולים הדסה, שנקרא בשם "הדסה-זיו" על שם ד"ר רודי ורט-זיו. כיום מאכלס הבניין את אגף הנשים והיולדות ואת מחלקת הילודים והפגים של בית החולים ביקור חולים. עד היום נמצאת במקום יחידת נפרולוגיה ודיאליזה של בית החולים הדסה.

המבנה המרכזי של בית החולים ביקור חולים. קרוי כיום בניין אווה ואלכסנדר היידן

[עריכה] בית החולים ביקור חולים (הנביאים 53)

ערך מורחב – בית החולים ביקור חולים

בית החולים ביקור חולים נוסד ב-1867 בעיר העתיקה בידי בני העדה החרדית, אך בשל הצפיפות הועבר בשנת 1910 למבנה החדש ברחוב הנביאים. אחד השיקולים בבחירת המקום היה להוות משקל נגד לבתי החולים המיסיונרים. הכניסה הראשית מרחוב שטראוס מורכבת משלוש קשתות, הנסגרות בדלתות, ובהן ריקועי נחושת של מוטיבים יהודיים ופסוקים מהתנ"ך. בשנות ה-60 של המאה ה-20, הפך גם בית החולים זיו שמעבר לכביש לבית חולים ביקור חולים, ובהמשך גם מבנים נוספים ברחוב. עמותת "ביקור חולים הוספיטל", שבמסגרתה פעל בית החולים, נקלעה בראשית המאה ה-21 לקשיים ולחובות של מיליוני שקלים, ובאוגוסט 2007 אישר בית המשפט המחוזי בירושלים את מכירת בית החולים לאיש העסקים ארקדי גאידמק. מאז שנת 2004 מתבצעות בבית החולים עבודות לשימור המבנה ולבנייה של מחלקות בית החולים בהיקף נרחב.

בית החולים האיטלקי

[עריכה] בית החולים האיטלקי (הנביאים 34)

ערך מורחב – בית החולים האיטלקי

בית החולים האיטלקי נבנה על ידי ממשלת איטליה, שביקשה, כמו מעצמות נוספות, להפגין נוכחות בירושלים. ב־1910 רכשה את הקרקע "האגודה לעזרה למיסיונרים איטלקים". האדריכלים האחים לואיג'י ואנטוניו ברלוצי הגיעו מאיטליה כדי לתכנן את הבניין, ולאחר עיכובים רבים עקב מלחמת העולם הראשונה, נשלמה הבנייה בשנת 1919. סגנון הבניה של בית החולים אופייני למבני ציבור איטלקים, כמו הפלאצו וקיו (Palazzo Vecchio - הארמון הישן) בפירנצה. במרכז הבניין שוכנת כנסייה בעלת חזית מפוארת, ולה מגדל פעמונים. החלונות הקמורים עוצבו בסגנון נאו-גותי, והבניין כולו מכוסה בעיטורי אבן וסמלי אצולה איטלקיים ממסעי הצלב. בעבר כללה הכנסייה ציורים ופסלים של מריה ושל ישו, אך אלה הוסרו. גדר הברזל המקורית, הקיימת עד היום, מעוטרת אף היא בסמלים כמו נשר מכונף, גאורגיוס הקדוש הורג הדרקון, הזאבה הקפיטולינית מניקה את התאומים רמוס ורומולוס, ועוד.

בית החולים פעל בין השנים 1919-1939, והמקום שימש כמוקד פעילות ותפילה לקהילה האיטלקית בירושלים. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה החרימו הבריטים את הבניין, והשתמשו בו כבית חולים צבאי וכמפקדה מחוזית של חיל האוויר המלכותי, והבניין הפך למתחם צבאי סגור ומגודר. "ההגנה" הצליחה להשתלט על הבניין במאי 1948, מיד עם יציאת הבריטים, ובמלחמת העצמאות שימש הבניין כעמדה קדמית וכנקודת תצפית של צה"ל. הבניין הוחזר אחר כך למסדר הנזירות האיטלקי שניהל אותו, אולם בשנת 1963 הוא נמכר לממשלת ישראל, ומאז משמש את משרד החינוך והתרבות.

בית החולים של המיסיון האנגלי. המבנה המרכזי - אגף קנוויי (Kennaway) ששימש את המנהלה

[עריכה] בית החולים של המיסיון האנגלי (הנביאים 82)

ערך מורחב – בית החולים של המיסיון האנגלי

בית החולים של המיסיון האנגלי (באנגלית: English Mission Hospital) נוסד על ידי "האגודה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים", ופעל בעיר העתיקה בין השנים 1843-1897, ולאחר מכן עבר לרחוב הנביאים, שם פעל עד שנת 1948.

הבית ברחוב הנביאים נבנה בין השנים 1895-1896 על פי תכנון של האדריכל הבריטי ברספורד פייט (Beresford Pite), ונחנך בשנת 1897, בסגנון הקולוניאלי הבריטי, עם ייחוד: במקום מבנה בעל חזית ישרה, תכנן פייט מבנה בצורת חצי סהר, שבמרכזו גינה. המבנה המרכזי שימש את המנהלה, ומשני צדיו ניצבו ארבעה ביתנים עבור מחלקות החולים, שחוברו אלה לאלה באמצעות מסדרון מקורה עגול. שני מבנים דו-קומתיים נוספים עם כיפות אבן נבנו בסמוך, האחד כמרפאה וכבית המרקחת והשני כבית הרופא.

במלחמת העצמאות עבר בית החולים הדסה אל מבנה בית החולים האנגלי ואל בניין בית הספר לבנות הסמוך לו. בשנת 1963 עקר בית החולים הדסה למשכנו בעין כרם, והמבנים של בית החולים הוחזרו לבעליהם המקוריים. מאז שוכן במקום בית הספר האנגליקני The Anglican School, שהוא בית ספר פרטי, בו לומדים בעיקר ילדי דיפלומטים ואנשי או"ם.

בית החולים מאיר רוטשילד

[עריכה] בית החולים מאיר רוטשילד (הנביאים 37)

בית החולים מאיר רוטשילד הוא בית החולים היהודי הראשון שנבנה מחוץ לחומות העיר העתיקה. הוא נבנה ביוזמת הברון ג'יימס (יעקב) מאיר רוטשילד, בשנים 1887-