קולופון
קולופון, רשומה צורנית החותמת ספרים מימי סוף כתבי היד וראשית הדפוס.
מקור המושג הוא מילה לטינית, לקוחה מהיוונית העתיקה. "קולופני" - שמשמעה פסגת הר, או השיא של המלאכה. ברשומה צורנית זו, שהיו לה צורות מגוונות: משולשים הפוכים, פירמידות, ריבועים ועוד - חתם המדפיס או הכותב את מלאכת הספר. בקולופון הובאו בקצרה תולדות כתב היד או הדפוס, שבחים לתורמים וגינויים למשנאים, תאריכים, לקחי מוסר ותכנים נוספים.
מלאכת הדפוס ירשה את נוהג הקולופון מכתבי היד. מעתיקי כתבי היד הם שהמציאו את רשומת הקולופון כחתימה לספריהם, ובמאה החמש עשרה, כשהחלו המדפיסים הראשונים להפיץ את ספריהם, הם אימצו את המנהג הזה ונהגו גם הם לסיים אותם בהבאת קולופונים. היום מתנאים בהבאת קולופונים סופרים מודרניים הפוזלים אל הספר העתיק, וכן מהדירים שונים שרוצים לשוות עתיקות למלאכתם. חובבי ספרים וסתם תלמידי חכמים הרוצים להתנאות בידיעותיהם. לדוגמה, בכתב העת לשירה "שבו", בהוצאת המו"ל הביבליופילי עוזי אגסי, כל גיליון של כתב העת נחתם בקולופון.
תוכן רשומות הקולופון, שיש שתרגמוה לעברית בשם "אחרית דבר", היה מאוד מגוון. היו בו צורות קבועות ונוסחים קבועים, של בתי הוצאה או בתי דפוס או מעתיקי כתבי יד בעלי מסורת. ובצידן גם הבעת תודות, שבחים לאל בורא עולם, תאריכים ומשחקי גימטריה, ואפילו חוויות אישיות, רשימת אסונות פרטיים וכדומה. רשומות הקולופונים מהוות מקור ביבליוגרפי מחקרי והיסטורי ממדרגה ראשונה. אלו הן עדויות חשובות, בדרך כלל ממקור ראשון, ויש בהן כדי ללמד על התקופה.
הקולופון המודפס העברי הראשון הודפס בסוף הספר העברי המתוארך הראשון שנדפס בעיר רג'ו די קלבריה שבדרום איטליה בשנת 1475.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קולופון |
