שפות אחרות
|
פשתן
פשתן או פשתה תרבותית (שם מדעי: Linum usitatissimum) הוא צמח מסוג פשתן ממשפחת הפשתיים. הוא צומח באזור אגן הים התיכון ועד הודו וככל הנראה בוית לראשונה באזור הסהר הפורה. פשתן היה גידול עיקרי במצרים העתיקה.
[עריכה] מאפייניםהפשתן הוא צמח חד-שנתי היכול לצמוח לגובה של 120 ס"מ. עליו ירוקים ופרחיו כחולים-בהירים ובעלי חמישה עלעלים. פרי הפשתן הוא כמוסה עגלגלה בקוטר של 5-9 מ"מ ובה נמצאים מספר זרעים חומים בגודל של 4-7 מ"מ. [עריכה] שימושיםהמונח פשתן מתייחס לא רק לצמח אלא גם לבד המופק מסיביו. קיימים מספר שימושים לפשתן. סיביו, זרעיו וחלקים אחרים משמשים כאמור לייצור בד, צבע, נייר, תרופות, רשתות דייג וסבון. הוא צומח גם כצמח נוי, שכן חלק מסוגי הפשתן מצמיחים פריחה כחולה אמיתית (מרבית הפרחים הכחולים הם למעשה בגווני סגול). [עריכה] בד פשתןבד שנארג מסיבי צמח הפשתן, נחשב לבד איכותי ועמיד מאד, הודות לסיבים הארוכים. בעבר שימש ליצור כלי-מיטה. לכן, עד היום, בשפות רבות, המינוח מצעים ופשתן זהה (linen, באנגלית). צורת האריגה הפשוטה ביותר של שתי וערב מיוחסת לבד זה ועד היום נקראת בשפה מקצועית "אריגת פשתן". במסורת היהודית מוזכר הפשתן בהקשר לאיסור שעטנז: חל איסור לערב באותו הבד סיבי צמר ופשתן מטעמי כשרות. [עריכה] זרעי פשתןזרעים קטנים חלקים דומים לזרעי שומשום, משמשים למאכל ולמרפא. קיימים מחקרים מדעיים המצביעים על זרעי פשתן טחונים כמסייעים בהורדת כולסטרול בדם וממתנים את השפעת תופעות גיל המעבר בנשים. ישנם שני סוגי זרעי הפשתן עקיריים.צהובים זהובים וחומים. רב סוגי הזרעים עשירים באומגה 3. לסוג הצהוב הנקרא LIONLA או SOLIN יש פרופיל שומן שונה ומכיל מעט אומגה 3. הזרעים החומים, למרות היותם אכילים במידה דומה לחומים, וזאת כבר אלפי שנים, הם ידועים יותר כבסיס לשמן לשימוש בתעשיית הצבע (במיוחד לעץ), לבדים ומזון לפרות. [עריכה] שמן פשתןשמן המשמש בתעשיית הצבעים. צבעי שמן לאמנים מורכבים עד היום משילוב של פיגמנט עם שמן פשתן, וזה משמש לדילול והבהרה של הצבעים. יתרונו הוא זמן ייבוש ארוך, שמאפשר לבצע תיקוני גוון רבים, ושכבה מיובשת עמידה. שמן פשתן טהור נוטה להתייבש עם גוון צהבהב, ולטובת צבעים מסוימים משתמשים בשמן פשתן מולבן. [עריכה] ראו גם
|
||||||||||||||||||||||||||||||