תיבת כלים
הרי סאמיאן
| הפארק הלאומי הרי סאמיאן | |
|---|---|
 אתר מורשת עולמית |
|
 נוף בהרי סאמיאן |
|
| מדינה |  אתיופיה |
| הוכרז על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1978, לפי קריטריונים 8, 10 | |
 |
|
הרי סאמיאן הם רכס הרים בצפון אתיופיה המשתרעים ברמה האתיופית, צפונית-מזרחית לעיר גונדר. חלקם המערבי של ההרים הוכרז כפארק לאומי בשטח של 136 קמ"ר, וב-1978 הוא היה בין ראשוני אתרי המורשת העולמית.
תוכן עניינים |
[עריכה] גאוגרפיה ואקלים
מסיב ההרים נוצר לפני 40 עד 75 מיליון שנה כאשר לבה פרצה מהקרקע והגיעה לעתים לשכבה בעובי של 3 ק"מ. מאז התעצבו ההרים כתוצאה מתהליכי בליה, והם עשירים בפסגות מחודדות, עמקים עמוקים וצוקים הנישאים עד לגובה של 1,500 מטר. הפסגה הגבוהה בהרי סאמיאן היא ראס דאשן הנישא לגובה של 4,549 מטר, והוא ההר הגבוה באתיופיה והרביעי בגובהו באפריקה כולה.
המשקעים בהיקף שנתי ממוצע של 1550 מ"מ יורדים בשתי עונות גשומות, האחת בחודשים פברואר ומרץ והשנייה בין יולי לספטמבר. מחקרים גילו כי כמות המשקעים השנתית הממוצעת פחתה מאז שנות השישים של המאה ה-20. הטמפרטורות נעות בין מינימום של 2.5°C- עד 4°C למכסימום של 11°C עד 18°C; קרה שוררת בחלק מהלילות ושלג יורד לעתים על פסגת ראס דשאן.
[עריכה] חי, צומח וטיב הקרקע
בהרים מספר מיני בעלי חיים נדירים כמו זאב חבשי, בבון מסוג ג'לדה (Theropithecus gelada) ויעל ואליה (Walia Ibex) שהוא סוג של יעל נובי. בשנת 1996 הכריז ארגון אונסק"ו על המקום כעל אתר בסיכון בגלל הירידה באוכלוסיית יעלי הוואליה אשר נגרמה כתוצאה מהתיישבות אנושית, עיבוד הקרקע וצמצום בשטחי המרעה. אוכלוסיית היעלים מונה כעת כחמש מאות פרטים, ובעלי חיים אחרים כמו הזאב החבשי נעשו נדירים ביותר.
הצמחייה בהרים מחולקת לארבע רצועות בהתאם לגובה פני השטח - חורש אפריקאי הררי בתחתית, ומעליו רצועות יער, אדמת מרעה ואחו אלפיני המשתרע מעל גבהים של שלושת אלפים ושמונה מאות מטרים מעל גובה פני הים. הקרקע בגבהים העולים על שלושת אלפים מטרים נוחה להגנה אך קשה לעיבוד חקלאי. אוויר ההרים באזורים אלה, המכונים דֶגָה, נחשב מועיל לבריאות, לאריכות ימים ולכושר גופני.[1] יישובי ביתא ישראל הוקמו על קרקע "ווֹאִינָה דֶגָה" ("אדמת גפנים") בגבהים של כאלפיים עד שלושת אלפים מטרים. יישובי אדמת הגפנים שוכנים לגדות יובלות נהר טקזה וסביב אגם טאנה, מקור הנילוס הכחול, המזוהה במסורת היהודית עם נהר פישון (אחד מארבעת נהרות גן עדן).[1]
[עריכה] התיישבות אנושית
למרות גובהם הניכר והטופוגרפיה הקשה, שוכנים מספר כפרים בהרים, ואלה מקושרים ביניהם בשבילים. האזור היה נושב כבר לפני 2000 שנים ועיבוד הקרקע החל במדרונות המתונים ולאחר מכן עבר גם לתלולים יותר. כיום מתגוררים בהרים כ-30,000 איש בכ-30 כפרים. בשנים האחרונות הפכו הפארק הלאומי ורכס הרי סאמיאן לאזור טרקים פופולרי.
[עריכה] ההתיישבות היהודית
בשנת 1329 נלחם קיסר אתיופיה עמדה ציון הראשון (1314-1344) נגד יהודי אתיופיה במחוזות הצפון סאמיאן, ווגארה, צאלאמט וצאגאד. מחוזות אלה, שנשלטו על ידי הרוב היהודי, סיכנו את ההגמוניה הנוצרית, יחד עם ממלכות הדרום יפאט ואדאל[2].
כאשר סולטנות אדאל ומנהיגה באדלאי אבן סעד א-דין מרדו בקיסר זרע יעקב הוא יצא לשם עם צבאו והביס את צבא אדאל בקרב גומיט בשנת 1445. הקיסר גיבש את שליטתו מעל הממלכות של הסידמאים בדרום, ועל הממלכות המוסלמיות החלשות שמעבר לנהר האוואש [3]. כשהקיסר היה במערכה צבאית כנגד המוסלמים ואדאל בדרום ניצלו יהודי אתיופיה את ההזדמנות ומרדו בקיסר בהנהגת שושלת הגדעונים. היהודים יחד עם אשתו של הקיסר, ציון מורגשה, שמאסו בשלטון הקיסר הדתי, תכננו להכתיר לקיסר את בנו הבכור של זרע יעקב, אסקאל. כאשר הקיסר שמע על המרד של היהודים ואשתו הוא הפנה את צבאו צפונה אל עבר מחוזות היהודים, השמיד כפרים יהודים רבים והרג את אשתו ציון מורגשה. בעקבות זאת זרע יעקב כינה את עצמו "משמיד היהודים" [4]. למרות הטבח שביצע ביהודים, כשל הקיסר בהבסתם מאחר והתבצרו בהרי סאמיאן.
בשנים 1572 - 1632 שלט באתיופיה הקיסר הקתולי סוסניוס. הוא קבע את בירתו בעיר גורגה שבחבל דאמבייה, צפונית לאגם טאנה ודרומית לעיר גונדר, ליד הגבול עם היישובים היהודים בצפון. בירתו שימשה אחת ממקומות מושבם של המיסיונרים, ביניהם ישועים פורטוגזים. בשנת 1624 כבש הקיסר את ישובי היהודים, מכר רבים מהם לעבדות, הגלה את מנהיג העדה גדעון השביעי והטביל רבים מהיהודים בכפייה לכנסייה הנוצרית. בכך הושם קץ לעצמאות המדינית של היהודים באתיופיה ככלל ובהרי סאמיאן בפרט.
[עריכה] מקורות
- ^ חיים רוזן, על עבודתו של אנתרופולוג ממשלתי בקרב עולי אתיופיה בתוך 'יהודי אתיופיה באור הזרקורים' בעריכת שלוה וייל, האוניברסיטה העברית בירושלים, יולי 1997 ISSN 0792-2329
- ^ ריצ'רד פאנקהארסט, הספר האתיופי, עמוד 79. ISBN 0631224939
- ^ ריצ'רד פאנקהארסט, ההיסטוריה המלכותית האתיופית, עמוד 32. ISBN 0631224939
- ^ ריצ'רד פאנקהארסט, ההיסטוריה המלכותית האתיופית, עמוד 33. ISBN 0631224939
[עריכה] קישורים חיצוניים
|
אקסום • פאסיל גאבי • הראר ג'וגול העיר ההיסטורית המבוצרת • עמק נהר האוואש התחתון • עמק נהר האומו התחתון • הכנסיות החצובות בסלע בלליבלה • הפארק הלאומי הרי סאמיאן • טייה |
