|
|
משתמש:ליאור/משנה ויקיפדית/מסכת שמחה
לשם שלום, המסכת פתוחה לעריכת כל אדם בכל עת חולין.
לשם שמחה, ניתן ללטש המילים כטוב לבך עד שישמחו כל נפש.
הבהרה: ההלכה אינה מקור בלעדי לפסיקות הלכה ויקיפדית.
[עריכה] שימוש משני
[עריכה] מאי תרומה
[עריכה] קצרמרים לשכתוב
|
חמישה לא יתרומו; ואם תרמו, תרומתן תרומה: האילם, והשיכור, והערום, והסומא, ובעל קרי--לא יתרומו; ואם תרמו, תרומתן תרומה. |
|
| -- מסכת תרומות, פרק א', ו |
[עריכה] סטטיסטיקת משתמשים
|
בשלושה פרקים משערים את הכלכלה--בבכורות, ובסייפות, ובאמצע הקיץ. המונה, משובח; והמודד, משובח ממנו; והשוקל, משובח משלושתן. |
|
| -- מסכת תרומות, פרק ד', ו |
[עריכה] מה שעשינו בארבעים ושמונה
(נא השלימו הקישורים לארכיון המזנון)
|
בכל יום, כוהנים עולים במזרחו של כבש, ויורדים במערבו; והיום, עולים באמצע, ויורדים באמצע. רבי יהודה אומר, לעולם כוהן גדול עולה באמצע. בכל יום, כוהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הכיור; והיום, מן הקיתון של זהב. רבי יהודה אומר, לעולם כוהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הקיתון של זהב. |
|
| -- מסכת יומא, פרק ד', ה' |
[עריכה] חסימת משתמש ותיק
|
אמר להם הממונה, צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה; אם הגיע--הרואה אומר, בורקי. מתיה בן שמואל אומר, האיר פני כל המזרח עד שהוא בחברון; והוא אומר, הין.
ג,ב ולמה צרכו לכך: פעם אחת עלה מאור הלבנה, ודימו שהאיר המזרח; שחטו את התמיד, והוציאוהו לבית השריפה. והורידו כוהן גדול לבית הטבילה. זה הכלל היה במקדש--כל המסך את רגליו, טעון טבילה; וכל המטיל מים, טעון קידוש ידיים ורגליים.
|
|
| -- מסכת יומא, פרק ג', א'-ב' |
[עריכה] שכתוב ערך מועמד למחיקה
|
קונם שאיני נושא לפלונית כעורה, והרי היא נאה, שחורה, והרי היא לבנה, קצרה, והרי היא ארוכה--לא מפני שהיא כעורה ונעשת נאה, שחורה ונעשת לבנה, קצרה ונעשת ארוכה, אלא שהנדר טעות. ומעשה באחד שנדר מבת אחותו הניה, והכניסוה לבית רבי ישמעאל וייפוה. אמר לו רבי ישמעאל, בני, מזו נדרת הניה, אמר לו לאו; והתירו רבי ישמעאל. באותה שעה בכה רבי ישמעאל ואמר, בנות ישראל נאות הן, אלא שהענייות מנוולתן. |
|
| -- מסכת נדרים, פרק ט', ט' |
[עריכה] והמבין יבין
|
שמשון הלך אחר עיניו, לפיכך ניקרו פלשתים את עיניו. אבשלום התנאה בשיערו, לפיכך נתלה בשיערו; ולפי שבא על עשר פילגשי אביו--לפיכך נתנו בו עשר לונכייות, שנאמר "ויסובו עשרה נערים, נושאי כלי יואב; ויכו את אבשלום, וימיתוהו" (שמואל ב יח,טו). ולפי שגנב שלוש גניבות--לב אביו, ולב בית דין, ולב אנשי ישראל, שנאמר "ויגנב, אבשלום, את לב, אנשי ישראל" (שמואל ב טו,ו); לפיכך נתקעו בו שלושה שבטים, שנאמר "וייקח שלושה שבטים בכפו, ויתקעם בלב אבשלום--עודנו חי, בלב האלה" (שמואל ב יח,יד). |
|
| -- מסכת סוטה, פרק א', ח' |
[עריכה] ליקוטי ליפשיץ
|
ראית את הראש המפוקסל של א' בחדשות? אני עשיתי משהו הפוך. מזהים את הראש של קצב, אבל לא את הגוף. אני רוצה שלא יזהו את הגוף שלו. הרי אדם יכול היום לרצוח את אמא שלו, את הבת שלו ואת אחותו, וכל מה שאכפת לו זה שלא יראו את הפנים שלו. |
|
| -- אורי ליפשיץ מתוך ראיון לאיתי שטרן, 18 באפריל 2008 |
|
גיליתי שהדמוקרטיה היא אסון. היא יוצרת הממוצעים הכי גדולה שיש.
כל החברה עוסקת בממוצע, שזה אומר פשרה, שזה אומר רייטינג, שזה אומר הצבעות רוב, שזה אומר בינוניות.
כשאומרים שהרוב קובע, זה נשמע נורא טוב. כשאומרים שהממוצע קובע, זה כבר הרבה פחות טוב. כמו שמרקס נתן לקומוניזם זמן מוגבל, גם הדמוקרטיה היא לא לנצח. היא תגיע בעצמה למסקנה שאי אפשר לבחור דברים על ידי הממוצע. ניקולאי גוגול כבר עסק בזה מזמן. גם הנרי מילר וג'וזף הלר. אלה הסופרים היחידים שהתעסקו במה שבאמת מעניין אותי. היחיד שבארץ מגיע לרומת האלה וקצת מתפספס זה יורם קניוק, שהוא יוצר ענק. חוץ ממנו אין כאן שום דבר מעניין.
|
|
| -- אורי ליפשיץ, שם |
|
אנשים לא עושים היסטוריה. היסטוריה עושה אנשים.
תרבות לא יוצרים, תרבות נוצרת.
ריקוד עם לא יוצרים, ריקוד עם נוצר.
|
|
| -- אורי ליפשיץ , שם |
|
