מרגרט תאצ'ר

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה.
הסיבה לכך היא: ניסוח ברמה נמוכה, חוסר סדר. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

מרגרט תאצ'ר
ראש ממשלת בריטניה ה-50

מנהיג קודם	ג'יימס קלהאן
מנהיג הבא אחריו	ג'ון מייג'ור
תחילת כהונה	4 במאי 1979
סוף כהונה	28 בנובמבר 1990
תאריך לידה	13 באוקטובר 1925
מקום לידה	גרנת'הם, לינקולנשייר
מפלגה	המפלגה השמרנית
בן זוג	דניס תאצ'ר
שם בשפת אם:	Margaret Hilda Thatcher

מרגרט הילדה תאצ'ר (באנגלית: Margaret Hilda Thatcher) (נולדה ב-13 באוקטובר 1925, בשם מרגרט רוברטס (באנגלית: Margaret Roberts)), מדינאית בריטית. כיהנה כראש ממשלת בריטניה ומנהיגת המפלגה השמרנית ממאי 1979 ועד נובמבר 1990. ידועה בכינויה "אשת הברזל".

נחשבת לאחד מסמלי הקפיטליזם הנאו-ליברלי וכתומכת נלהבת במדיניות ההפרטה הכלכלית.

תוכן עניינים

1 ביוגרפיה
- 1.1 עד להיבחרה לראשות הממשלה
- 1.2 כהונתה כראש הממשלה
2 עיטורי כבוד עיקריים
3 קישורים חיצוניים

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] עד להיבחרה לראשות הממשלה

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

[עריכה] כהונתה כראש הממשלה

[עריכה] 1979-1983

תאצ'ר הרכיבה את ממשלתה הראשונה ב-4 במאי 1979, ובידיה מנדט לעצור את הדרדרות הכלכלה הבריטית ולהקטין את תפקידה של המדינה בכלכלה. היא רגזה על אלה מבין עובדי המדינה שהאמינו כי תפקידו של השירות הציבורי היה לנהל את שקיעתה המדינית של הממלכה המאוחדת מימיה בתור האימפריה הבריטית, ופעלה כדי להגדיל את חשיבותה והשפעתה של ארצה ברמה הבינלאומית. היא חלקה השקפות פילוסופיות רבות עם רונלד רייגן, שנבחר ב-1980 לנשיאות ארצות הברית, ובמידה פחותה גם עם בריאן מלרוני, שנבחר ב-1984 לראשות ממשלת קנדה. לזמן מה נדמה היה כי שמרנות עשויה להפוך לפילוסופיה הפוליטית הדומיננטית ביותר בארצות דוברות-האנגלית החשובות של העידן.

[עריכה] מדיניותה לגבי צפון אירלנד

במאי 1980, יום לפני שהייתה אמורה להפגש עם ראש ממשלת אירלנד על מנת לדון בצפון אירלנד, הודיעה בבית הנבחרים ש"עתיד היחסים החוקתיים עם צפון אירלנד הוא עניינם של אנשי צפון אירלנד, ממשלה זו, פרלמנט זה ואף אדם אחר".

ב-1981 מספר אסירים בכלא הבריטי בצפון אירלנד, חברי הצבא האירי הרפובליקני וצבא השחרור האירי הלאומי, פתחו בשביתת רעב על מנת להחזיר לעצמם את מעמדם כאסירים פוליטיים, שנשלל חמש שנים קודם לכן. בתחילה סרבה תאצ'ר לעודד כל החזרה של מעמדם פוליטי לאסירים אירים-רפובליקניים, באומרה משפט שהתפרסם במהרה: "פשע הוא פשע הוא פשע; הוא לא פוליטי". עם זאת, לאחר שעשרה אסירים הרעיבו עצמם למוות והשביתה נסתיימה, ובשל כעס גובר משני צידי הגבול ואי-שקט גובר באוכלוסייה, הוחזרו לאסירים זכויות מסוימות השמורות לאסירים צבאיים-למחצה.

תאצ'ר בפתח בית ראש הממשלה, בחברת נשיא ארצות הברית רונלד רייגן, 1982

תאצ'ר גם המשיכה את מדיניות ה"אולסטריזציה" של ממשלת הלייבור שלפניה ובעיקר של השר לענייני צפון אירלנד של ממשלה זו, רוי מייסון - כלומר, היא העדיפה לגייס כוחות איריים מקומיים על פני כוחות צבא אנגליים על מנת לטפל בבעיות ביטחוניות בצפון אירלנד. זאת, מכיוון שהאמינה שעל האירים התומכים באיחוד ארצם עם הממלכה המאוחדת (הידועים בתור Unionists) להיות בחזית המאבק כנגד אלו התומכים באיחוד צפון אירלנד עם אירלנד ויצירת רפובליקה אירית מאוחדת (הידועים בתור Republicans). הכוונה הייתה להוריד מהעומס על הצבא הבריטי לטובת הכוחות האיריים המקומיים.

[עריכה] מדיניותה הכלכלית

בהיבט הכלכלי, החלה תאצ'ר בהעלאת שיעורי הריבית הממשלתית על מנת לרסן את המסחר בכסף. היא העדיפה מיסוי עקיף על פני מיסוי ההכנסה, והמע"מ הועלה חדות ל-15%. כתוצאה מכך עלתה האינפלציה. צעדים אלו פגעו בעסקים, בעיקר בתחום הייצור, ושיעור האבטלה עבר במהרה את קו שני מיליון האנשים. בכך הוכפל השיעור של מיליון המובטלים שהיו בתום כהונת ממשלת הלייבור.

פרשנים פוליטיים חזרו לרעיון "פניית הפרסה" של ממשלת הית' ושיערו שתאצ'ר תחזור על המהלך, אך זו דחתה על רעיון זה כשבוועידת המפלגה השמרנית בשנת 1980 הודיעה: "לאלו המצפים בנשימה עצורה לאמרת הכנף של המדיה - פניית הפרסה - יש לי רק דבר אחד לומר: אתם תפנו אם רצונכם בכך; הליידי לא פונה (The Lady's not for turning)". רצינות כוונותיה התבררה בתקציב 1981, בו הועלו המיסים בשיאו של מיתון כלכלי, למרות חששותיהם של 364 כלכלנים מובילים שהובעו במכתב פתוח. בינואר 1982 צנחו אחוזי האינפלציה למספרים חד-ספרתיים, ורק לאחר מכן הותרה הורדת שיעורי הריבית. שיעור האבטלה המשיך לעלות, בהגיעו לנתון רשמי של 3.6 מיליון מובטלים - אף על פי שהתקנות המגדירות מיהו מובטל שונו באופן כזה, שגרם לחלק מהפרשנים להאמין שהאבטלה האמיתית עומדת על 5 מיליון איש. עם זאת, היו שטענו כי מכיוון שהיו אנשים רבים שדרשו דמי אבטלה אף על פי שעבדו באותו הזמן, שיעור האבטלה מעולם לא הגיע לשלושה מיליון.

[עריכה] מלחמת פוקלנד

באותן שנים נשלטה ארגנטינה על ידי חונטה צבאית, שהייתה בלתי אהודה על ידי העם עקב מצבה הכלכלי הירוד של המדינה. על מנת לשנות מצב זה, בחרו מנהיגי החונטה בצעד פופוליסטי: ב-2 באפריל 1982 פלשה ארגנטינה לאיי פוקלנד הסמוכים, המיושבים בדלילות באזרחים בריטים. הייתה זו הפלישה הראשונה לשטח בריטי מאז מלחמת העולם השנייה. ארגנטינה טענה לבעלות על האיים מאז המחלוקת בשנות השלושים של המאה ה-19 בדבר יישובם. בתוך מספר ימים, שלחה תאצ'ר שלחה כח משימה ימי על מנת לכבוש מחדש את האיים, במה שנודע כמלחמת פוקלנד. הכוח הצליח במשימתו. מלחמה זו יצרה גל פטריוטיזם בריטי ואהדה אישית כלפי תאצ'ר, בתקופה בה הפופולריות שלה הייתה בשפל חסר תקדים עבור ראש ממשלה מכהן באנגליה.

"אפקט פוקלנד" זה, בנוסף לפילוג באופוזיציה, השפיע רבות על הרוב הגדול שקיבלה המפלגה השמרנית בבחירות של 1983, שהיוו נקודת שיא לממשלת תאצ'ר.

בנסיון לנצל את הפילוג במפלגת הלייבור (מפלגת העבודה הבריטית, יריבתה העיקרית של המפלגה השמרנית), התהווה אתגר חדש במרכז הפוליטי: "הברית הSDP-ליברלית", שנוצרה על ידי הסכם קואליציוני בין מפלגת ה-SDP לבין המפלגה הליברלית, במטרה לשבור את הדומיננטיות של המפלגות הגדולות ולזכות בייצוג יחסי. עם זאת, קבוצה זו לא הצליחה בבחירות כמצופה. השמרנים קיבלו 42.4% מהקולות, אחוז נמוך מעט מזה שקיבלו בבחירות של 1979. אף על פי כן, האופוזיציה המפוצלת, בשילוב עם שיטת הבחירות הרובנית הנהוגה בבריטניה, לפיה לשינויים זניחים יחסית בכמות הקולות והתפלגותם עלולה להיות השפעה כבירה על כמות המושבים בפרלמנט, הפכו את הניצחון השמרני למשמעותי הרבה יותר. המפלגה השמרנית בראשות מרגרט תאצ'ר זכתה ברוב מושבי הפרלמנט, עם יתרון של 144 מושבים על פני יתר המפלגות.