מערת צדקיהו

מערת צדקיהו היא מערה חצובה בסלע מתחת לרובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים. פתח המערה נמצא כמה עשרות מטרים ממזרח לשער שכם.

המסורת מקשרת מערה זו לבריחת צדקיהו, מלכה האחרון של ממלכת יהודה מירושלים הבוערת אל ערבות יריחו מפני הצבא הבבלי, כמתואר בספר מלכים "וַתִּבָּקַע הָעִיר, וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַלַּיְלָה דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתַיִם אֲשֶׁר עַל גַּן הַמֶּלֶךְ וְכַשְׂדִּים עַל-הָעִיר סָבִיב וַיֵּלֶךְ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה. וַיִּרְדְּפוּ חֵיל-כַּשְׂדִּים אַחַר הַמֶּלֶךְ, וַיַּשִּׂגוּ אֹתוֹ בְּעַרְבוֹת יְרֵחוֹ וְכָל-חֵילוֹ נָפֹצוּ מֵעָלָיו" (מלכים ב', פרק כ"ה, פסוקים ד-ה).

כבר בזמן התלמוד הייתה ידועה מערה בשם "מערת צדקיהו" שהייתה מפורסמת בגודלה, והמסורת קישרה אותה לבריחת צדקיהו המלך.

מערת צדקיהו היא מערה עצומה בגודלה. אורכה הוא כ-300 מטרים, ושטחה הכולל למעלה מ-9000 מ"ר. היא משתרעת מתחת לרובע המוסלמי עד קרוב לרחוב ויה דולורוזה, ויש המשערים כי הגיעה בעבר עד להר הבית. המשכה של המערה חסום במפולות סלעים.

המערה חצובה בידי אדם, ושימשה מחצבה לאספקת חומרי בנייה בירושלים החל מימי בית המקדש הראשון ועד המאה ה-20.

קרוב לקצה המערה נובע מעיין, שהאגדה הערבית טוענת כי הוא מעיין דמעותיו של המלך צדקיהו. אגדה ערבית אחרת מספרת כי המערה היא המקום בו נבלעו באדמה קורח ועדתו.

שנים רבות המערה הייתה חסומה, ונמצאה בשנת 1854 בידי החוקר ג'יימס ברקלי. מיד לאחר מציאת המערה הגיעו לירושלים מספר חברים בארגון הבונים החופשיים, שהאמינו כי חוצב המערה הראשון היה שלמה המלך, שלפי אמונתם היה מייסד המסדר. הם קיבלו רשות מהשלטון העות'מאני לקיים את טקסיהם במקום, אותו כינו "מחצבות המלך שלמה". עד היום מכונה האולם הגדול במערה, בו התקיימו הטקסים, בשם "אולם הבונים החופשיים". אחד מראשי הבונים החופשיים בירושלים היה הארכאולוג צ'ארלס וורן, שהיה הראשון ששרטט את מפות ירושלים במאה ה-19.

לאחר מלחמת ששת הימים שוקמה המערה ונפתחה לביקורים. עם פרוץ אינתיפאדת אל אקצה נסגרה המערה עד 2006. כיום (2008) שוב פתוחה המערה לביקורים בה.