יהודים

יהודים
אמה לזרוס • גולדה מאיר • רמב"ם • אלברט איינשטיין
אוכלוסייה
13.5 מיליון (הערכה)
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
ישראל 5,421,400 [1] ארצות הברית 5,275,000 צרפת 491,500 קנדה 373,500 הממלכה המאוחדת 297,000 רוסיה 228,000 ארגנטינה 184,500 גרמניה 118,000 אוסטרליה 103,000 ברזיל 96,500 אוקראינה 80,000 דרום אפריקה 72,000 הונגריה 49,700 מקסיקו 39,800 בלגיה 31,200 (נכון ל-2006. מקור: [2])
שפות
עברית; ארמית; יידיש; לאדינו; ערבית יהודית; שפות יהודיות
דת
יהדות
קבוצות אתניות קשורות
ערבים, שומרונים, עמים שמיים נוספים

ערכים ביהדות
יהדות
פורטל יהדות
מושגים ביהדות
עיקרי האמונה אלוהים • שלושה עשר עיקרים עשרת הדיברות • תורה • מצוות • משיח ספרי קודש תנ"ך • תורה • משנה • תלמוד • משנה תורה • שולחן ערוך זרמים ביהדות אורתודוקסים • קונסרבטיבים • רפורמים • רקונסטרוקטיבים • קראים אישים מרכזיים אבות האומה ואִמותיה • משה • דוד נביאים • עזרא • הלל • תנאים • ריב"ז ר' עקיבא • אמוראים • סבוראים • גאונים ראשונים • רמב"ם • יוסף קארו • אחרונים תפילות, חגים ומועדים תפילת עמידה • שחרית • מנחה • ערבית שמע ישראל • קריאת התורה • מוסף קידוש • ברכה • רשימת תפילות וברכות ראש השנה/יום תרועה • יום הכיפורים • סוכות פסח/חג המצות • שבועות • תשעה באב חיי הקהילה היהודית תפקידים: רב • דיין • חזן • גבאי • מוהל • שוחט • קברן מוסדות: בית כנסת • מקווה • חדר • ישיבה • כולל • בית מדרש אתרים ומבנים המשכן • בית המקדש • הר הבית הכותל המערבי • מערת המכפלה קבר רחל • קבר יוסף • קברי צדיקים ירושלים • חברון • טבריה • צפת ראו גם גיור • שומרונים • מינים העם היהודי • מיהו יהודי • אנטישמיות

יהודים הם קבוצה אתנית (ולפי גישות אחדות: לאום) ממוצא שמי אשר מקורם בשבטי ישראל אשר גרו במזרח התיכון הקדום. המוצא האתני והדת היהודית, הדת המסורתית של העם היהודי, קשורים זה בזה ומשום כך לאורך ההיסטוריה בודדים וקבוצות אשר בחרו להתגייר נטמעו בתוך העם היהודי.

היהודים סבלו לאורך ההיסטוריה מרדיפות בארצות שונות, וגודלה של האוכלוסייה היהודית לתפוצותיה השונות השתנה לאורך המאות. כיום, ההערכה היא כי מספר היהודים הכולל ברחבי העולם עומד על בין 12 ל-14 מיליון. לפי הסוכנות היהודית, נכון לשנת 2007 ישנם 13.2 מיליון יהודים ברחבי העולם, מתוכם 5.4 מיליון יהודים (40.9%) חיים בישראל, 5.3 מיליון יהודים (40.2%) חיים בארצות הברית, והיתר מפוזרים בקהילות שונות ברחבי העולם^[2]. המספרים הללו כוללים את כל מי שמחשיב עצמו ליהודי בין אם הוא נחשב ליהודי על פי ההלכה ובין אם לא, (מלבד האוכלוסייה היהודית בישראל שכלולה כולה), אבל לא את אלה שאינם רואים עצמם כיהודים בין אם הם יהודים על פי ההלכה ובין אם לא. אף על פי כן, קשה לאמוד את המספר המדויק הכולל של היהודים ברחבי העולם. בנוסף לגורם ההלכתי, קיימים גם גורמים פוליטיים, קירבה לדת, וזיהוי של קירבה משפחתית לעם היהודי שנכללים כאשר מנסים להגדיר מיהו יהודי. אם לוקחים בחשבון זיקות שונות אלה ליהדות, מספר היהודים ברחבי העולם גדול בהרבה.

[עריכה] היהודים והיהדות

ערך מורחב – היסטוריה של עם ישראל

מוצאם של היהודים מתוארך לסביבות 1800 לפני הספירה בהשוואה למקורות התנ"כיים.

מצבת ישראל, אשר מתוארכת ל-1200 לפני הספירה, היא אחת הממצאים הארכאולוגיים המוקדמים ביותר להימצאות אוכלוסייה יהודית בארץ ישראל, כאשר היהדות, הדת המונותיאיסטית הראשונה, עוד התפתחה. לפי התנ"ך, היהודים עברו תקופה של הגדרה עצמית לראשונה בעת תקופת השופטים התנכ"יים, בתקופה שבין השופט עתניאל בן קנז עד שמשון, ואז בסביבות אלף לפני הספירה, דוד המלך הקים את ירושלים כבירתה של ממלכת ישראל המאוחדת ומשם שלט על שבטי ישראל.

ב-970 לפני הספירה, בנו של דוד, שלמה הפך למלך ישראל. תוך עשור, שלמה החל בבניית בית המקדש (אשר לימים יהיה ידוע כבית המקדש הראשון). לאחר מותו של שלמה (בסביבות 930 לפני הספירה), חל פילוג בממלכת ישראל המאוחדת כאשר עשרת השבטים הצפוניים יצרו את ממלכת ישראל. ב-722 לפני הספירה האשורים כבשו את ממלכת ישראל וגרשו את היהודים, וכך החלה תקופה המכונה גלות אשור.

תקופת בית המקדש הראשון הסתיימה בסביבות 586 לפני הספירה כאשר הבבלים כבשו את ממלכת יהודה והחריבו את בית המקדש. ב-538 לפני הספירה, חמישים שנים לאחר גלות בבל, המלך כורש, מלכה הראשון של הממלכה הפרסית, אישר ליהודים לחזור לישראל ולבנות מחדש את ירושלים ואת בית המקדש. הקמתו של בית המקדש השני הושלמה בשנת 516 לפני הספירה בתקופת מלכותו של דריווש הראשון, שבעים שנים לאחר חורבן בית המקדש הראשון. כאשר אלכסנדר הגדול כבש את ממלכת פרס, אדמות ישראל נפלה תחת שלטון יווני הלניסטי, תחת שליטתו של שושלת בית תלמי שאיבדו אותה בהמשך לשושלת בית סלאוקוס. הסלאוקים השתדלו לשנות מחדש את ירושלים כפוליס הלניסטית, תוכנית אשר כשלה כאשר ב-168 לפני הספירה בעת מרד המכבים, בהנהגתם של מתתיהו הכהן וחמשת בניו כנגד אנטיוכוס הרביעי. בעקבות כך, החלה מלכות החשמונאים בשנת 152 לפני הספירה כאשר ירושלים שוב הייתה בירת היהודים. מלכות החשמונאים נמשכה מעל מאה שנים, אבל אז כאשר רומא התחזקה, הם מינו את הורדוס כמלך וסאל של רומא על היהודים בארץ ישראל. המלכות של הורדוס נמשכה מעל מאה שנים.

כישלנו של המרד הגדול על ידי העם היהודי היושב ביהודה כנגד הכובשים הרומאים בשנת 70 לספירה, כמו גם מרד בר כוכבא בשנת 135 לספירה תרמו באופן ניכר לגלות רומי, כאשר חלקים רבים מתוך האכלוסיה היהודית בישראל הוגלו ונמכרו לעבדות ברחבי האימפריה הרומאית. מאז, העם היהודי חי בכמעט כל מדינה בעולם, בעיקר באירופה ובמזרח תיכון ונאלצו לשרודים אפלייה על רקע דתי, דיכוי, עוני, ואפילו רצח עם (ראה: אנטישמיות, השואה), עם תקופות ארעיות של צמיחה כלכלית ותרבותית, ושגשוג בקרב יחידים במקומות שונים (כגון ספרד, פורטוגל, גרמניה, פולין וארצות הברית).

עד סוף המאה ה-18, היהדות הפכה לגורם המלכד הראשי של האוכלוסייה היהודית ללא קשר למידת הדתיות. בעקבות עידן האורות והמקבילה היהודית שלו, תנועת ההשכלה היהודית, חלחלה התפיסה שההשתייכות לעם היהודי אינה חייבת להיות קשורה לאמונה דתית.

[עריכה] אטימולוגיה

המילה "יהודים" גזורה מן השם המקראי יְהוּדָה. שם זה מופיע במקרא, תחילה כשמו של יהודה (בנו הרביעי של יעקב). בספר בראשית מצוין כי לאה, אימו של יהודה, קראה לו יהודה משום שהיא רצתה להודות לאלוהים על שאפשר לה להוליד כל כך הרבה ילדים: "ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את־יהוה על־כן קראה שמו יהודה." השם משלב את המילים "אודה" ו"יהוה" לשם חדש. בהמשך מופיע שם זה כשמו של שבט יהודה משבטי ישראל (המורכב מצאצאיו של יהודה), ולבסוף, לאחר פילוג ממלכת ישראל המאוחדת, נעשה שימוש בשם זה בשמה של ממלכת יהודה (הממלכה הדרומית) אשר הוקמה בנחלתו של שבט יהודה, שבט בנימין ושבט שמעון. אחרי חורבן בית שני שימשה המילה לתיאור אדם שהגיע מאזור יהודה (האזור ההררי שמסביב לירושלים). מאוחר יותר, החלה המילה לשמש כתואר לבני הדת היהודית, או לאנשים ממוצא אתני־לאומי יהודי, ודברים הקשורים בהם.

בחלקים המוקדמים של התנ"ך עדיין לא מופיעה המלה "יהודי" ובני שבט יהודה או ממלכת יהודה בשלביה המוקדמים נקראים באופן קולקטבי במונחים אחרים, במיוחד "איש יהודה". (למשל, בספר שופטים ט"ו פסוקים ט-י': "ויעלו פלישתים ויחנו ביהודה וינטשו בלחיץ ויאמרו איש יהודה למה עליתם עלינו ויאמרו: לאסור את שמשון").

המונח "יהודי" הוא מאוחר יותר ותחילתו בדורותיה האחרונים של ממלכת יהודה. ניתן לעקוב אחרי תהליך הפיכתה של מילה זאת ממציינת אדם שמוצאו מממלכת יהודה או אזור יהודה (כלומר, "יהודאי") למילה המציינת אדם השייך לקבוצה דתית או אתנית מסוימת (כלומר, "יהודי" במשמעותו המודרנית).

העדות הקדומה ביותר לתהליך זה מופיעה במנסרת סנחריב, שהיא טקסט אשורי המתעד כמה ממסעותיו הצבאיים של סנחריב וכולל בין השאר את הגרסה האשורית למצור על ירושלים בימי חזקיהו. חזקיהו נזכר שם בשמו תוך שימוש בכינוי "חזקיהו היהודי" (במשמעות "היהודאי"). במקביל, בגרסה המקראית לאותו מצור (מלכים ב', י"ח; ישעיהו ל"ו; דברי הימים ב', ל"ב) מתואר נאום רבשקה אל הנצורים בשפה המקומית המכונה שם "יהודית". לדוגמה: וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים בֶּן-חִלְקִיָּהוּ וְשֶׁבְנָה וְיוֹאָח אֶל-רַב-שָׁקֵה דַּבֶּר-נָא אֶל-עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית כִּי שֹׁמְעִים אֲנָחְנוּ וְאַל-תְּדַבֵּר עִמָּנוּ יְהוּדִית בְּאָזְנֵי הָעָם אֲשֶׁר עַל-הַחֹמָה" (מלכים ב' י"ח, כ"ו). מעניין לציין שהכינוי "יהודית" לשפת ארץ יהודה מופיע גם בספר נחמיה: "וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם" (נחמיה י"ג, כ"ד).

בסיומו של ספר מלכים (מלכים ב' כ"ה, כ"ה) מוזכר כי ישמעאל בן נתניה הרג את גדליהו בן אחיקם ואת "היהודים והכשדים אשר היו אתו במצפה". אזכורים מענינים של המלה "יהודים" מופיעים גם בסופו של ספר ירמיהו (ירמיהו נ"ב, כ"ח-ל') שם מוזכרים שלושה גלי הגליה שבוצעו בידי הבבלים - תחילה "זֶה הָעָם אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְרֶאצַּר בִּשְׁנַת-שֶׁבַע יְהוּדִים שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה", בגל השני "מירושלים נפש שמונה מאות שלושים ושניים", ובגל השלישי "יהודים נפש שבע מאות ארבעים וחמישה". בסופו של דבר מופיע סיכום של "כל נפש" שהוגלו - "יהודים" ו"מירושלים" יחד - "ארבעת אלפים ושש מאות". בבירור, בהקשר זה פירושו של "יהודים" הוא "תושבי חלקי יהודה שמחוץ לירושלים".

המילה "יהודים" מופיעה מספר פעמים גם בספר נחמיה. לדוגמה: וַיָּבֹא חֲנָנִי אֶחָד מֵאַחַי הוּא וַאֲנָשִׁים מִיהוּדָה וָאֶשְׁאָלֵם עַל-הַיְּהוּדִים הַפְּלֵיטָה אֲשֶׁר-נִשְׁאֲרוּ מִן-הַשֶּׁבִי וְעַל-יְרוּשָׁלָםִ" (נחמיה א', ב').

גם בספר זכריה מוזכרת המילה "יהודי" בפסוק "בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם" (זכריה ח', כ"ג).

ולבסוף, מגילת אסתר היא המקום המפורסם בתנ"ך בו מופיעות המילים "יהודי" ו"יהודים" מספר רב של פעמים. ישנו ויכוח ממושך מתי נכתב ספר אסתר ועד כמה היסטוריים המאורעות המוזכרים בו - אך אין ספק כי בזמן שנכתב, המלה "יהודים" כבר קיבלה משמעות הדומה לזאת הקיימת עד היום, כלומר קבוצה אתנית-דתית המפוזרת בארצות רבות, מאורגנת בקהילות אוטונומיות ומהווה מטרה לשנאה.

[עריכה] מיהו יהודי

ערך מורחב – מיהו יהודי

מיהו יהודי הוא נושא שנוי במחלוקת בשיח הדתי, הפוליטי, המשפטי והחברתי. מאחר שהיהדות היא גם דת, גם לאום, גם קבוצה אתנית גם תרבות ובישראל- גם מעמד משפטי, ומאחר שההגדרות השונות חופפות בחלקים מהן ומשפיעות זו על זו, ההגדרה מיהו יהודי אינה אחידה ונמצאת במחלוקת.

[עריכה] הגדרה

אמנם הדת היהודית הינה המאפיין התרבותי הראשון במעלה של האתניות היהודית, אך למרות זאת, האמונה בדת היהודית או שמירת מנהגים יהודיים אינם תנאי מחייב להיות יהודי על פי ההלכה היהודית. כך למשל, ישנם אנשים אשר מגדירים עצמם "יהודים חילוניים", "יהודים חופשיים" או אתאיסטים, אך הם מוגדרים יהודים מבחינת ההלכה. לפי ההלכה, כל צאצא לאם יהודיה, אפילו הצהיר מפורשות על המרת דת וכן כל אדם אשר עבר גיור הינו יהודי. השקפות הלכתיות לפיהן המרת דת מבטלת את יהדותו של אדם היו קיימות בימי הביניים, אך לא התקבלו להלכה בשולחן ערוך.

המושג "העם היהודי" זהה כיום למונח "עם ישראל" במשמעות העם, או הקבוצה האתנית, שמוצאה, על פי המסורת היהודית, הוא מבניו של יעקב. במקורו, יוחס הכינוי יהודים לבני שבט יהודה, אולם בתקופה שלאחר חלוקת ממלכת ישראל והקמת ממלכת יהודה - יוחס הביטוי גם לבני שבטים אחרים שהיו תושבי ממלכת יהודה (כמו בני שמעון ובני לוי) ובאופן כללי על שבטי ישראל שלא גלו מארץ ישראל עם עשרת השבטים האבודים. מן הבחינה הדתית, קיים עם אחד, עם ישראל, הכולל בתוכו גם את עשרת השבטים. כיום, נעשית היהדות של שבטים רחוקים מקובלת על הכלל, למרות שהיהדות של חלק מהצאצאים העבריים, שטוענים ששורשיהם בשבטי ישראל ואשר היו מנותקים שנים רבות מן העם היהודי (כמו באתיופיה ובהודו), הייתה שנויה במחלוקת.

יהודים התייחדו כקבוצה דתית ואתנית לאורך אלפי שנים, ושמרו על ייחוד כמקיימי פולחן בהתאם לכתבי הקודש שלהם. כך שרדה השפה העברית כשפת קודש עד לתחייתה בסוף המאה ה-19. לאורך ההיסטוריה, סבלו היהודים מרדיפות על רקע מוצאם ומנהגיהם. בעידן המודרני, נהוג לכנות תופעה זו אנטישמיות. שיאן של הרדיפות האנטישמיות התחולל במלחמת העולם השנייה, בשואת יהודי אירופה.

בחוק השבות מוגדר "יהודי", לעניין חוק זה: "מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר והוא אינו בן דת אחרת". לפי חוק זה, יהדותו של אדם נקבעת על פי אחד משני גורמים:

• ביולוגית: יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה, כאשר זהות האב אינה רלוונטית.
• גיור: משרד הפנים מכיר בגיור שנעשה בחו"ל על ידי קהילה יהודית מוכרת (אורתודוקסית, קונסרבטיבית או רפורמית), לעומת זאת, בישראל מוכר גיור אורתודוקסי בלבד.

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של עם ישראל

ההיסטוריה של עם ישראל ארוכה ומשתרעת במשך אלפי שנים. בתחילת דרכו כעם התרכז עם ישראל בארץ ישראל. לאחר מכן יצאו היהודים לגלות בבל, ממנה שבו כעבור 70 שנים. מאות שנים ישבו בארץ ישראל, ולבסוף יצאו לגלות. בגלות סבלו היהודים במשך כאלפיים שנים משנאת ישראל ומאנטישמיות, שהגיעו לשיאם במסעי הצלב, גזרות ת"ח ת"ט ובשואה. בגלות נשארו היהודים עד לעת החדשה, בה החלה חזרה יהודית לארץ והוקמה מדינת ישראל. גם כיום רוב היהודים אינם גרים בארץ ישראל.

[עריכה] קבוצות יהודיות

היהודים נחשבים לקבוצה אתנית, אך גם בתוך קבוצה זו יש ונעשית חלוקה אתנית המבחינה בין יהדות אשכנז ובין יוצאי ארצות האסלאם וצאצאיהם ("יהדות ספרד" או "מזרחים"). החלוקה מתבססת על עולם חברתי שונה בו חיו שתי הקבוצות במהלך מאות שנות הגלות, במסגרתו התעצבה, בין השאר, תרבות יהודית-דתית מובחנת. החלוקה בין שתי הקבוצות היא גסה וגבולותיה נזילים. כך, למשל, יהדות תימן נחשבת לעתים לקבוצה נפרדת; ונעשית לעתים הבחנה בין צאצאי מגורשי ספרד ובין שאר הקבוצות הלא אשכנזיות.

על אף המגוון הרב, מרבית האוכלוסייה היהודית המודרנית מורכבת כיום מיהודי אשכנז - לפחות 70% מכלל יהודי העולם (90% לפני מלחמת העולם השנייה והשואה). כתוצאה מההגירה שלהם מאירופה במשך תקופות המלחמה, יהודי אשכנז הם גם הרוב הבולט של יהודים במדינות וארצות העולם החדש אשר בעבר לא הכילו קהילות יהודיות, כגון ארצות הברית, קנדה, בריטניה, ארגנטינה, אוסטרליה, ברזיל ודרום אפריקה. בצרפת, ההגירה המרובה של יהודי צפון אפריקה הובילה לבסוף לכך שמספרם עבר את קהילת היהודים האירופאיים אשר גרו בה לפני כן. האוכלוסייה היהודית במדינת ישראל היא כור היתוך של עדות יהודיות רבות מרחבי העולם.

קבוצות יהודיות קטנות יותר כוללות את יהדות גאורגיה ויהודי ההרים (אשר מוצאם מאזור הקווקז); יהדות הודו אשר כוללת בתוכה את קהילת בני ישראל, קהילת בני מנשה, קהילת יהודי קוצ'ין וקהילת בני אפרים; עדת הרומניוטים (אשר מוצאם מאזור חבל הבלקן ואסיה הקטנה); קהילת יהודי אתיופיה; יהדות בוכרה (אשר מוצאם ממרכז אסיה) ויהדות סין.

[עריכה] דמוגרפיה יהודית

[עריכה] דמוגרפיה יהודית במאות האחרונות

היהודים סבלו לאורך ההיסטוריה מרדיפות בארצות שונות, וגודל האוכלוסייה היהודית ותפוצתה באזורים השונים השתנו לאורך המאות. כיום, ההערכה היא כי מספר היהודים הכולל ברחבי העולם עומד על 12 עד 14 מיליון. לפי הסוכנות היהודית, נכון לשנת 2007 ישנם 13.2 מיליון יהודים ברחבי העולם, מתוכם 5.4 מיליון יהודים (40.9%) חיים בישראל, 5.3 מיליון יהודים (40.2%) חיים בארצות הברית, והיתר מפוזרים בקהילות שונות ברחבי העולם^[3]. מספרים אלו כוללים את כל מי שמחשיב עצמו ליהודי בין אם הוא נחשב ליהודי על פי ההלכה או לא, (מלבד האוכלוסייה היהודית בישראל אשר נכללת כולה), ולא כוללים את אלו אשר אינם מחשיבים עצמם כיהודים ו/או את אלו אשר אינם יהודים על פי ההלכה. אף על פי כן, קשה לאמוד את המספר הכולל של היהודים ברחבי העולם. בנוסף לגורם ההלכתי, קיימים גם גורמים פוליטיים, קירבה לדת, ווזיהוי של קירבה משפחתית לעם היהודי אשר נכללים כאשר מנסים להגדיר מיהו יהודי. במידה ומתעלמים מכל הגורמים המגבילים מספר היהודים ברחבי העולם גדול בהרבה מההערכה הנזכרת של 14 מיליון.

על פי נתוני אטלס כרטא מספר היהודים במאות האחרונות:

[עריכה] דמוגרפיה יהודית בימינו

לפני מלחמת העולם השנייה מספר היהודים עמד על כ-16.6 מיליון. לאחר השואה מספר היהודים מנה כ-11.5 מיליון. על פי נתוני American Jewish Committee שהתפרסמו בשנת 2005, חיו בעולם כולו קצת יותר משלושה עשר מיליון יהודים לפי ההתפלגות הבאה:

• צפון אמריקה - 5,652,000
• ישראל - 5,237,600
• אירופה (מלבד ברית המועצות לשעבר) - 1,160,100
• ברית המועצות לשעבר - 379,800
• דרום אמריקה ומרכז אמריקה - 397,500
• אפריקה - 78,000
• אסיה (מלבד ישראל) - 19,200
• אוקיאניה - 109,100

על פי נתוני הסוכנות היהודית, בסוף 2004 חיו בעולם כולו כשלושה עשר מיליון יהודים לפי ההתפלגות הבאה:

• צפון אמריקה - 5,671,000
• ישראל - 5,228,000
• אירופה (מלבד ברית המועצות לשעבר) - 1,161,000
• ברית המועצות לשעבר - 520,000
• דרום אמריקה - 401,000.
• אפריקה - 84,000
• אסיה (מלבד ישראל והרפובליקות האסייתיות של ברית המועצות לשעבר) - 19,000

אלו שתי הערכות, אולם גורמים שונים מוסרים מספרים שונים. יש לזכור כי בדרך כלל אין מספרים המבוססים על סקר מקיף (וגם במקומות בהם נערכו סקרים מקיפים תהיה שונות בין החוקרים באשר למי נחשב יהודי לצורך אותו סקר). לפיכך אפשר למצוא הערכות הנעות בין 10 מיליון ו- 15 מיליון. ההערכות לעיל הן הערכות ביניים. בנוסף יש לציין כי יש מחלוקת בין החוקרים לגבי המגמות הדמוגרפיות של אוכלוסיית היהודים בעולם. מצד אחד אין ספק שאוכלוסיית היהודים במדינת ישראל היא במגמת עליה בעוד שזו שבחו"ל היא במגמת ירידה. אולם גם כאן יש מחלוקת בין החוקרים (וראו את ההפניות בסוף המאמר).

• אוכלוסייה יהודית בעולם לפי שנים לפי הלמ"ס

[עריכה] ראו גם

• מיהו יהודי
• היסטוריה של היהודים
• שפות יהודיות
• יהודים זוכי פרס נובל
• יהדות התפוצות
• אנטישמיות
• רשימת ערכים העוסקים ביהדות התפוצות

[עריכה] לקריאה נוספת

• פרופ' אביתר פריזל, אטלס כרטא לתולדות עם ישראל בזמן החדש.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: יהדות
ערך מילוני בוויקימילון: יהודי

• אתר המכון לבירור זהות עם ישראל
• ד"ר רבקה שפק ליסק, עתיד העם היהודי: הבעיות והמשימות, באתר "אומדיה"
• המכון לתכנון מדיניות העם יהודי
• העם היהודי באתר "בית חב"ד"

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ (נכון למאי 2007)[1]. מתוכם כ-287,000 מתגוררים בשטח יהודה ושומרון, אשר נמצא בשליטה ישראלית, אך אינו חלק משטחה הריבוני של מדינה כלשהי
2. ^ Jewish people near zero growth.
3. ^ Jewish people near zero growth.