|
|
חצר חסידית
בתנועת החסידות השם חצר חסידית ניתן לקבוצה חסידית נבדלת, בעלת סמכות עליונה של אדמו"ר או מנהיג רוחני אחר. חסידות שאיננה מונהגת בצורה כזו חסרה את מאפיין ה"חצר".
[עריכה] ממאפייני החצר החסידית
- אדמו"ר (מכונה גם "רבי" או בעגה החסידית "רֵבֶּה") — האדמו"ר הוא לרוב תפקיד שניתן בירושה מאב לבן. וכך ניתן למצוא את משפחת הגר (אדמור"י ויז'ניץ וסרט ויז'ניץ) או משפחת אלתר (אדמור"י גור), במאפיין זה שונה חסידות ברסלב שאין לה אדמו"ר רשמי אחר פטירת האדמו"ר הראשון רבי נחמן מברסלב עם זאת מאפיינים הקשורים לאדמו"ר (כמו שיצויין בהמשך) מתקשרים לעתים לרבני הפלגים השונים בחסידות זו. גם חסידות חב"ד חסרת אדמו"ר לאחר פטירת הרבי האחרון מחב"ד. בשל כך חסידויות אלו אינן "חצרות".
- טיש (ביידיש: שולחן) — בין המאפיינים את החצר החסידית, הטיש הינו התאספות החסידים סביב שולחן שבראשו יושב האדמו"ר או סועד את סעודתו ודורש בתורת החסידות. הטיש נערך בעיקר בשבתות ובחגים. בחסידות חב"ד, כאשר הייתה "חצר" בעוד האדמו"ר בחיים, לא נערכו "טישים", אלא "התוועדויות", שהן שיחה בתורת החסידות.
- שיריים — לפי השקפת החסידות ישנה קדושה יתירה באוכל שבירכו האדמו"ר, האוכל שעליו בירך האדמו"ר מחולק לחסידים בזמן הטיש. מנהג זה נהוג ברוב החסידויות מלבד חסידות חב"ד.
- אנ"ש (ראשי תיבות: אנשי שלומנו) — חסידי אותה חצר או מקורבים. בחסידויות רבות אירועים מסוימים (כגון "שבע ברכות" לבני אדמו"רים, או שיחות פנימיות) נחשבים ל"אירוע סגור, פרט לאנ"ש".
- משב"ק (ראשי תבות: משמש בקודש) — החסיד הקרוב ביותר לרבי, במקרה בו האדמו"ר זקוק לעזרה (כגון אדמו"ר זקן הזקוק לעזרה בהליכה) המשב"ק הוא המסייע לו. המשב"ק בדרך כלל הוא גם האחראי לסדרי קבלת הקהל, לשליחויות שונות, וכדומה.
- חוזר (נהגה: חוֹיזר) — כאמור לעיל הטישים נערכים בזמן השבת, ומכיוון שבשבת אסורה הכתיבה על פי ההלכה ממונה חסיד בעל זיכרון טוב לחזור על דבר התורה של האדמו"ר במוצאי שבת לצורך כתיבת השיחה. בין החוזרים המפורסמים מוכר החוזר של הרבי מלובביץ', הרב יואל כַהן.
- משפיע — מחנך ומדריך לפי השקפת החסידות, אחראי על לימודי החסידות.
- מלחין החצר/נגן החצר — בחסידות קיימת חשיבות רבה לניגון והדבר אף מתאפיין בז'אנר מוזיקלי הידוע כ"מוזיקה חסידית". לחלק מהחסידויות יש מלחין, בין הידועים שבהם היה ר' יעקב תלמוד שהיה מלחין ונגן החצר של חסידות גור. בחלק מהחסידויות, בהן הניגון בעל משמעות רבה יותר, האדמו"ר הוא המלחין, כגון בחסידות מודז'יץ, בה מודגש במיוחד נושא הניגון, ובחסידות ברסלב, בה מספרים שהרבי נחמן מברסלב חיבר ניגון לכל דבר תורה שלו.
[עריכה] משפחות אדמו"רים
כאמור, חצר חסידית מתאפיינת גם בקשר משפחתי ולרוב האדמו"רות עוברת בירושה. קיים גם אפיון של חצרות חסידיות של משפחות מיוחסות לרבי הראשון של החסידות, בחלק מהחסידיות (כמו חב"ד לדוגמה) יש "חסידים המיוחסים" שאינם אדמו"רים אך שייכים למשפחת האדמו"ר, לעתים לחסידים אלו יש התוועדיות המיוחדות להם.
- משפחת אלתר - משפחת אדמו"רי גור.
- משפחת בידרמן - משפחת אדמו"רי לעלוב.
- משפחת גולדמן - משפחת אדמו"רי זוויהל.
- משפחת דנציגר - משפחת אדמו"רי אלכסנדר.
- משפחת הגר - משפחת אדמו"רי ויז'ניץ.
- משפחת הלברשטאם - משפחת אדמו"רי צאנז.
- משפחת וינברג - משפחת אדמו"רי סלונים.
- משפחת טאוב - משפחת אדמו"רי מודז'יץ.
- משפחת טברסקי - משפחת אדמו"רי צ'רנוביל.
- משפחת טייטלבוים - משפחת אדמו"רי סאטמר.
- משפחת לאבין/אייכנשטיין - משפחת אדמו"רי זידיטשוב.
- משפחת לייפר/רוזנבום - משפחת אדמו"רי נדבורנא/קרעטשניף.
- משפחת ספרין - משפחת אדמו"רי קומרנא.
- משפחת רוקח - משפחת אדמו"רי בעלז.
- משפחת שניאורסון - משפחת אדמו"רי חב"ד.
- משפחת שפירא/רבינוביץ - משפחת אדמור"י מונקאטש.
[עריכה] השתייכות לחסידות
בימינו רוב החצרות החסידיות הינן קהילה סגורה, שקשה לאדם מבחוץ להתקבל בה כאחד מן השורה. למרות זאת במקרים רבים מצליחים אנשים מבחוץ להתערות בחצר ולהיות חלק אינטגרלי בה. יש חסידויות שכחלק מהווייתן קולטות בעלי תשובה (ברסלב, חב"ד ועוד), וחלקן סגורות יותר (לדוגמה גור, צאנז).
בעגה החסידית נהוג לכנות את המשתייכים לחסידות מסוימת בשם החסידות בעגה אידישאית כגון "חבדסקער", "ברסלבער", "צנזער" וכדומה.
[עריכה] פלגים בחסידיות
חצרות חסידיות רבות התפצלו במשך הדורות, ונוצרו חצרות חסידיות נוספות. חלקן הוגדרו מחדש ובחלקן השינוי הוא טכני בלבד.
הסיבות להתפלגויות הן:
- סיבות הכרוכות במקום. במקרה וקבוצת חסידים מתגוררת במקום נפרד ממרכז החצר, ומנהלת שם בית מדרש, יכולה להיווצר חצר חסידית נוספת סביב דמות מרכזית שם, לרוב בן משפחה של הנהגת החסידות. כך למשל בחסידות נדבורנא, בה מתגוררים מספר אחים במספר ערים בארץ וכל אחד מהם מכהן כאדמו"ר בעירו.
- פעמים רבות נוצרת חסידות חדשה כהסתעפות של שתי חסידויות, במקרה והאדמו"ר יורש שני תארים מחסידויות שונות. למשל, האדמו"ר מזוויהל-מז'יבוז', שהיה בנו של האדמו"ר ממז'יבוז' וחתנו של אחד האדמו"רים מזוויהל.
- מחלוקת פנימית באופן ההנהגה או בעקרונות החסידות.
- מאבק בין יורשי האדמו"ר (בניו, חתניו, ובמקרים מסוימים אחיו וגיסיו).
דוגמאות לחסידויות שהתפלגו:
יוצאת מכלל זה היא חסידות ברסלב (שלה היה אדמו"ר אחד, רבי נחמן מברסלב) שלא התפלגה, למרות הקבוצות הרבות בה, ולכל קבוצה יש את ההנהגה הפנימית שלה (להרחבה ראו פלגים שונים בחסידות ברסלב).
[עריכה] חצרות ארצישראליות
ישנו מספר מועט של חסידויות אשר נוסדו בארץ ישראל ואינן המשך של חסידויות שהגיעו מאירופה. הן נקראות על שם משפחתו של האדמו"ר הראשון, בשונה מחצרות אחרות שמקור שמם הוא שם העיר בה פעלה החסידות בראשונה:
|
