החקיקה בישראל
מדינת ישראל היא מדינת חוק, כלומר החיים בה מוסדרים במידה רבה באמצעות חוקים. מערכת החוקים בישראל כוללת גם חוקים שמקורם בשלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל, ובמידה מצומצמת גם חקיקה שמקורה בשלטון העות'מאני, אולם מאז הקמת המדינה מחוקקת הכנסת את חוקיה.
סדרי החקיקה של הכנסת אינם מעוגנים בחוק אלא פועלים מכוח תקנון הכנסת. מאז שנת 1975 הוגשו מספר הצעות לחוק יסוד: החקיקה אך אף לא אחת מהן עברה את שלב הקריאה הראשונה.
כלל בסיסי בכל שיטות המשפט הוא שעל החקיקה להיות גלויה לכל. גם בישראל מתפרסמת החקיקה לשלביה בקבצים אחדים של "רשומות", הפרסום הרשמי של מדינת ישראל.
בנוסף לכנסת, שלה תפקיד מרכזי בתהליך החקיקה, ובפרט נתונה לה הסמכות הבלעדית לאשר חוק, שותפים לתהליך זה גורמים נוספים:
- ממשלת ישראל, שרבות מהצעות החוק המונחות על שולחן הכנסת מגיעות ממנה.
- ועדות ציבוריות שמונו לשם בדיקתם של נושאים מסוימים, והדו"ח שהן מגישות מעובד להצעת חוק.
- נציגי ציבור, המופיעים בפני ועדות הכנסת ומביעים דעתם בנושאים העומדים על סדר היום.
תוכן עניינים |
[עריכה] שלבי חקיקה פרה-פרלמנטריים
פעמים רבות קודמים להנחתה של הצעת חוק על שולחן הכנסת צעדים מקדימים, ובפרט מינוי ועדה ציבורית ותזכירי הצעות חוק. בעת פרסומם מאפשרים פרסומים אלה לציבור להיערך לקראת חקיקה הצפויה ולהשפיע עליה (אף שאין זה ייעודם העיקרי). מאוחר יותר משמשים מקורות אלה גם ללימוד מטרת החקיקה, ככלי עזר לפרשנותה.
[עריכה] דיאלוג עם הרשות השופטת
הרשות השופטת עוסקת בפרשנות החוק ובדרכי מימושו. לעתים נתקלת הרשות השופטת בבעיה בחוק: החוק אינו נותן מענה לסוגיה שראוי לתת לה מענה בחוק, התוצאה המתקבלת מציות לחוק אינה סבירה וכדומה. במקרים כאלה מציין בית המשפט את הבעיה שנתקל בה, וממליץ למצוא לה פתרון. לעתים המחוקק מממש המלצה זו, והופך אותה להצעת חוק. דוגמה: בפסק דין[1] של בית המשפט העליון ציין השופט אליקים רובינשטיין ביחס לחוק כי "המצב שנוצר אינו ראוי ואינו צודק", ואף שפסק בהתאם להוראות החוק, ציין "זו מסקנה משפטית, שאינה גורעת מן האמור באשר לצורך בתיקון המצב". הממשלה קיבלה את המלצתו של השופט רובינשטיין, והגישה לכנסת הצעת חוק שבאה לתקן את הטעון תיקון[2].
במקרים אחרים מגיע בית המשפט לתוצאה שהוא שלם עמה, אך הממשלה אינה מרוצה מתוצאה זו, ומגישה לכנסת הצעת חוק שבאה לשנות את המצב החוקי, כך שבמקרים נוספים שיוגשו לבית המשפט, תהיה התוצאה שונה (כאשר צעד כזה בא בעקבות פסיקה של בג"ץ, הוא מכונה "עוקף בג"ץ"). דוגמה: בוויכוח שבין בנק יהב לרשות המסים קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים את עמדתו של בנק יהב, וקבע כי יש להכיר בהוצאות שהוציא הבנק למימון השכלה גבוהה לעובדיו[3]. בעקבות תוצאה זו הגישה הממשלה הצעת חוק שבעקבותיה תוקנה פקודת מס הכנסה ונקבע בה במפורש כי לא יותרו ניכויים בשל הוצאות לרכישת השכלה אקדמית.
לעתים רחוקות פוסל בית המשפט, במסגרת הביקורת השיפוטית, סעיף בחוק. מצב זה מחייב תיקון, באמצעות חקיקה, של הסעיף שנפסל, אם באמצעות ביטולו ואם באמצעות החלפתו בחקיקה שלא תיפסל.
[עריכה] ועדות ציבוריות
פעמים לא מעטות נובעים צעדי חקיקה רחבי היקף מדו"ח של ועדה ציבורית שהוקמה לליבון נושא מסוים. בפרט מקובלת הקמתה של ועדה ציבורית כבסיס לשינוי מהותי בחוקי המיסים (שינוי שמתעורר בו צורך מדי שנים אחדות). עם ועדות אלה נמנות, בין היתר, ועדת בן-שחר, או בשמה הרשמי "הוועדה לרפורמה במיסים", שהמלצותיה היוו בסיס לתיקון מס' 22 לפקודת מס הכנסה. השפעה רבה הייתה גם לוועדה הציבורית לבדיקת מערכת המיסים בישראל ("ועדת אשר"), שבעקבות המלצותיה הוטל מס ערך מוסף. חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם, התשס"ב-2002, מזוהה כל כך עם הוועדה שבעקבותיה נחקק, ועדת טל, עד כי כינויו הרווח הוא "חוק טל".
[עריכה] תזכיר חוק
תזכיר חוק מופץ לעתים על ידי משרד ממשלתי היוזם הצעת חוק, לפני שיוזמה זו מתפרסמת באופן רשמי בקובץ "הצעות חוק" (לעתים זמן רב קודם לכך). התזכיר כולל טיוטה ראשונה של הצעת החוק, בתוספת דברי הסבר מפורטים אודות מטרותיה של החקיקה המוצעת, והוא נועד לדיון ראשוני בהצעת החוק, במסגרת הממשלה, משרדיה וגורמים המייעצים לה. התזכירים נשלחים בדרך כלל גם לנשיא בית המשפט העליון, לדיקני הפקולטות למשפטים ולגורמים שיש לחוק המוצע השפעה עליהם[4]. תזכירי חוק המופצים על ידי משרד המשפטים מפורסמים באתר האינטרנט של המשרד, והציבור מוזמן להגיב עליהם. משרד המשפטים מנהל גם רשימת תפוצה, אליה ניתן להצטרף דרך אתר המשרד, המאפשר לציבור לקבל את תזכירי החוק החדשים של המשרד בדואר אלקטרוני, עם פרסומם.
[עריכה] הצעת חוק ממשלתית
אחרי קבלת הערות לתזכיר חוק, או במסגרת יוזמת חקיקה שהחלה ללא תזכיר חוק, מכין המשרד הממשלתי טיוטת חוק ומביא אותה לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה. אחרי אישור ועדת השרים, מתפרסמת הצעת החוק בקובץ "הצעות חוק" והיא מונחת על שולחן הכנסת.
הצעת חוק מסוג זה מכונה "הצעת חוק ממשלתית". הממשלה רשאית למשוך את הצעתה עד לפני ההצבעה בקריאה השלישית, אך לא תוכל להעלות הצעה דומה באותו מושב הכנסת אלא באישור ועדת הכנסת.
[עריכה] הצעת חוק פרטית
חבר כנסת, או קבוצת חברי כנסת רשאים להגיש הצעת חוק מטעמם. קיימות מספר הגבלות על הצעות חוק אלו וההליכים בכנסת לאשורם. כמות החוקים שרשאי חבר הכנסת להציע מוגבלת. הנחת הצעת חוק פרטית לפני הכנסת טעונה אישור של יושב ראש הכנסת וסגניו והם רשאים למנוע העלאת הצעה גזענית או כזו השוללת את מהותה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. בניגוד להצעת חוק ממשלתית ניתן למשוך הצעה חוק פרטית רק עד סיום מועד הדיון בוועדה שלאחר הקריאה הראשונה.
לאורך השנים, גדל באופן משמעותי מספר הצעות החוק הפרטיות, הן כמותית והן באופן יחסי. אם בכנסת השלישית הוגשו 47 הצעות חוק פרטיות, ו-18 מהן אושרו כחוקים, הרי שבכנסת ה-15 הוגשו 4,012 הצעות חוק פרטיות, מתוכן אושרו 194. באחוזים, זינק אחוז החוקים שמקורם בהצעות פרטיות מ-6% בכנסת השלישית ל-53% בכנסת ה-15. עם זאת, שיעור הצעות החוק הפרטיות שמוגשות ולא מקודמות עולה בהתמדה. בכנסת השלישית, 38% מהצעות החוק הפרטיות שהוגשו אושרו גם בקריאה שניה ושלישית. בכנסת ה-15, רק 5% מהצעות החוק הגיעו לכדי השלמת החקיקה.
[עריכה] הצעת חוק מטעם ועדות הכנסת
ועדות הכנסת רשאיות להגיש אך ורק הצעות חוק בנושאים הקשורים לכנסת ולמבקר המדינה וכן הצעות לחקיקת חוקי יסוד או לתיקונם. הצעות אלה מגובשות בוועדת הכנסת הרלוונטית לקראת הכנתן לקריאה ראשונה, ולאחר מכן הליך חקיקתן דומה להליך החקיקה של הצעות החוק הממשלתיות והפרטיות.
[עריכה] הדיון בכנסת
הדיון בכנסת בהצעת חוק נעשה בשלבים אחדים, המתפרסים על-פני תקופה של שבועות ואף חודשים, כך שמתאפשר דיון מעמיק בהצעה. לעתים נערך הדיון בלוח זמנים מוכתב מראש (למשל הדיון החוק התקציב ובחקיקה הנלווית לו, שיש שאיפה לסיימם עד לתחילת השנה), והלחץ שמצב זה יוצר על הדיון בכנסת זכה לביקורת רבה. חקיקה מהירה במיוחד הייתה חקיקתו של חוק רמת הגולן, שכל תהליך החקיקה הקשור בו נמשך יום אחד בלבד.
לאחר פרסום הצעת החוק היא מועברת לדיון בכנסת ובוועדותיה. הדיון במליאת הכנסת, בעת שהחוק מובא לקריאות השונות מופיע בפרסום "דברי הכנסת" (שאינו במסגרת "רשומות"). לעתים יש בדיון זה מידע נוסף אודות מטרותיו של החוק הנידון והרקע לחקיקתו, ואף בו יש כדי לסייע בפרשנות החוק.
אם הצעת חוק עברה בקריאה ראשונה, אך שאר הליכי החקיקה לא הסתיימו בכנסת מסוימת, ניתן להגיש בכנסת הבאה הצעה להחיל על ההצעה "דין רציפות", שעם קבלתה ניתן יהיה להמשיך בדיון מבלי להניח מחדש את הצעת החוק לקריאה ראשונה. את ההצעה להחיל דין רציפות רשאית ליזום הממשלה או, אם מדובר בהצעת חוק פרטית - הוועדה שדנה בה בכנסת הקודמת.
[עריכה] הדיון במליאת הכנסת - קריאה טרומית
הצעת חוק פרטית חייבת לקבל אישור מקדמי (טרומי) של הכנסת להמשך תהליך החקיקה. ההליך כולל הנחת ההצעה למשך 45 ימים לפחות לפני הדיון בכנסת. את הצעת החוק מציגים יוזמי החוק ומתקיים דיון שסופו בהצבעה. בפני הכנסת שתי אפשרויות: הסרת ההצעה מסדר היום או העברתה לוועדת כנסת מתאימה להכנה לקריאה ראשונה. הצעה שהוסרה מסדר היום תוכל לעלות פעם נוספת רק לאחר שישה חודשים (שאינם כוללים את ימי פגרת הכנסת). הליכי ההצבעה בקריאות הבאות זהות להצעות חוק ממשלתיות בהסתייגות אחת – חוק שהוצע ועלותו התקציבית עולה על חמישה מיליוני שקלים חדשים בשנה[5] וההממשלה לא נתנה את הסכמתה לעלות זו, מחייב רוב של 50 חברי כנסת בכל הליכי החקיקה.
[עריכה] הדיון במליאת הכנסת - קריאה ראשונה
ככלל, הצעת חוק ממשלתית מוצגת לכנסת על ידי השר שבתחום אחריותו נמצא הנושא בו מטפל החוק הנדון (או סגן השר במשרדו), אם כי לעתים מציג אותה שר אחר. ההצעה מועלית לפני המליאה רק לאחר שהונחה על שולחן הכנסת במשך יומיים לפחות. הדיון מתקיים במליאה ובעקבותיו עומדות בפני הכנסת שתי דרכים: דחית ההצעה או העברתה לוועדה להכנת החוק לקריאה שנייה.
[עריכה] הדיון בוועדות הכנסת
הוועדה שדנה בהצעת החוק היא בדרך כלל הוועדה שנושא החוק בתחום אחריותה. יחד עם זאת, לעתים ועדת הכנסת מעבירה את הדיון לוועדה אחרת, משיקולים שונים, הנוגעים בדרך כלל להרכב הוועדה או זהות העומד בראשה. כך, למשל, בחוק הרשות הלאומית למורשת יהדות בוכרה דנה ועדת הכלכלה, שבראשה עמד אז יוזם החוק, אמנון כהן.
הוועדה הדנה בהצעת החוק רשאית להכניס בהצעה שינויים, אך היא אינה רשאית לחרוג מגדר הנושא של הצעת החוק שאושרה בקריאה הראשונה. כשנדרש בג"ץ לסוגייה זו, קבע כי יש להבחין בין חוק חדש שנועד לקבוע הסדר שלם - אז מתחם הנושאים בהם רשאית הוועדה לדון רחב יותר, לעומת תיקון של חוק קיים, העוסק בהסדר ספציפי, שאין לחרוג ממנו באופן ניכר. כן קבע בית המשפט כי מתחם הסבירות של החלטת הוועדה הדנה בהצעת חוק, לעניין זה, הוא רחב[6].
הוועדה רשאית גם למזג שתי הצעות חוק (באישור ועדת הכנסת) או לפצל את הצעת החוק לחלקים (באישור הכנסת).
חברי הוועדה וחברי כנסת אחרים רשאים לצרף הסתייגות לסעיפים שונים בהצעה. לאחר סיום הדיונים וההצבעות בוועדה מוחזרת ההצעה עם התיקונים ורשימת ההסתייגויות למליאה לקריאות הבאות. הוועדה גם רשאית להציע לכנסת להסיר את ההצעה מסדר היום.
הדיון בוועדות הכנסת, שהשפעתו על נוסח החוק ניכרת למדי, אינו מתפרסם בנוסח רשמי, אך הפרוטוקולים שלו נשמרים בארכיון הכנסת, ופתוחים לעיון הציבור. החל מהכנסת החמש-עשרה, החלו פרוטוקולים אלו להתפרסם גם באתר האינטרנט של הכנסת. על תוכן הדיון ניתן ללמוד גם מדברי יושב ראש הוועדה, המציג את הצעת החוק בפני מליאת הכנסת לפני הקריאה שנייה והשלישית.
[עריכה] הדיון במליאת הכנסת - קריאה שנייה ושלישית
בקריאה השנייה מוצגת הצעת החוק על ידי יושב ראש הוועדה שדנה בה, או על ידי אחד מחבריה. לאחר מכן, במידה והוגשו הסתייגויות, מנמקים אותן חברי הכנסת שהגישו אותן. הכלל הוא כי לחברי הכנסת מוקצב זמן של 5 דקות לנימוק כל הסתייגות. בדרך כלל, חבר כנסת שהגיש מספר רב של הסתייגויות לא ימצה את מלוא הזמן שהוא זכאי לקבל, אלא אם כן ברצונו לערוך פיליבסטר.
ההצבעה בקריאה השנייה מתקיימת על כל סעיף ועל כל הסתייגות בנפרד, אך יושב ראש הישיבה רשאי לאחד הצבעה על סעיפים שלא הוגשו לגביהם הסתייגויות. אין מצביעים על הסתייגויות של חברי כנסת שלא נכחו בישיבת המליאה.
לפי תקנון הכנסת, אם התקבלה הסתייגות, יוחזר הדיון לוועדה, והדיון במליאה יימשך רק בשבוע שלאחר מכן, אלא אם כן ביקש יושב ראש הוועדה או נציג הממשלה לקיים את הקריאה השלישית מיד. בפועל, המצב הפוך - ברירת המחדל היא שהקריאה השלישית מתקיימת מיד לאחר הקריאה השנייה, גם אם הוגשה הסתייגות, אלא אם כן ביקש יושב ראש הוועדה להמשיך את הדיון רק בשבוע שלאחר מכן.
בקריאה השלישית מצביעה הכנסת על נוסח הצעת החוק כולו, כמקשה אחת, ואם התקבלו הסתייגויות - כאשר הנוסח כולל גם אותן.
[עריכה] תיקון לחוק
אישורו של חוק בכנסת ופרסומו בספר החוקים הם תחילת חייו של החוק כגורם שעל תושבי המדינה לציית לו. הניסיון המצטבר בהפעלתו של החוק מביא לצורך להכניס תיקונים בחוק. חוקים אחדים, כגון חוק הביטוח הלאומי או פקודת מס הכנסה, הם חוקים דינמיים במיוחד, הזוכים לתיקונים אחדים מדי שנה.
הצורך בתיקון החוק נובע מסיבות שונות: הניסיון שהצטבר בהפעלת החוק, ביקורת ציבורית, ביקורת של בתי המשפט, התנגדות המחוקק לפרשנות שנתן בית המשפט לחוק, השתנות של המציאות שבה מיושם החוק ועוד.
התהליך שעובר תיקון לחוק זהה לזה שעובר חוק חדש, כמתואר לעיל. התיקונים הם משני סוגים: תיקון ישיר ותיקון עקיף. תיקון ישיר לחוק הוא תיקון ששמו (בהצעת החוק ובחוק) מפנה לחוק אותו מתכוונים לתקן, למשל: "חוק מס מעסיקים (תיקון מס' 2), התש"ם-1980". תיקון עקיף לחוק מתבצע במסגרת הדיון בחוק אחר, כאשר קבלת אותו חוק מחייבת, מסיבות טכניות או מסיבות ענייניות, גם שינוי (עקיף) בחוקים אחרים[7].
לנוחות ההתייחסות לתיקונים השונים נהוג למספרם בסדר עולה.
[עריכה] שינויים טכניים בחקיקה
[עריכה] תיקון טעות
תיקון מהסוג שתואר בסעיף הקודם (תיקון לחוק) הוא תיקון מהותי, המשנה את משמעותו של החוק. תיקון פחות נפוץ, שאינו מהותי, הוא תיקון טעות טכנית בנוסח החוק שנתקבל בכנסת, כגון טעות לשונית, פליטת קולמוס, טעות דפוס וכו'. גם תיקון טעות כזו מחייב החלטה של הכנסת, אך ללא צורך בתהליך המלא של החקיקה. אם טעות הדפוס קרתה בפרסום ברשומות לעומת הנוסח שנתקבל בכנסת, די בהוראה של שר המשפטים לפרסום תיקון הטעות ברשומות (אך גם במקרה זה חולפים לעתים חודשים אחדים עד לתיקון הטעות).
[עריכה] נוסח משולב
התייחסות לחוק שעבר תיקונים רבים נעשית מסורבלת, ולכן ניתנה לשר המשפטים הסמכות [8] להציע לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת "נוסח משולב" של החוק, כלומר נוסח המכיל את כל השינויים שחלו בחוק מכוח חקיקה. לאחר אישורו של הנוסח המשולב על ידי הוועדה, הוא מתפרסם ברשומות, והופך בכך לנוסח המחייב של החוק.
נוסח משולב לא נועד לשנות את החוק, אלא רק לארגן מחדש חוק קיים (או חוקים אחדים העוסקים באותו נושא), על תיקוניו הרבים, בצורה נוחה יותר. חוק הביטוח הלאומי, למשל, נתקבל על ידי הכנסת בשנת 1954, כעבור 14 שנה פורסם נוסח משולב שלו, וכעבור 27 שנים נוספות פורסם שנית נוסח משולב לחוק. כפי שניתן ללמוד מדוגמה זו, פרסום נוסח משולב אינו נעשה לעתים קרובות (לנוחות העוסקים בנושא, יוצאת לאור מדי שנה, על ידי מו"לים שונים, גרסה משולבת של החוקים).
[עריכה] נוסח חדש
שינוי נוסף מאפיין חוקים שמקורם בשלטון המנדט. חוקים אלה מכונים בספר החוקים "פקודה". הנוסח המחייב המקורי של חוקים אלה פורסם באנגלית. שר המשפטים הוסמך לפרסם "נוסח חדש" של חוקים אלה, שהוא גרסה עברית של החוק, יחד עם כל השינויים שחלו באותו חוק מכוח חקיקה לאחר הקמת המדינה. ועדת מומחים מיוחדת בודקת את התאמתו של הנוסח החדש לחוק המקורי, ולאור מסקנותיה מאשרת ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת את הנוסח החדש, שמחליף את הנוסח האנגלי המקורי והופך לחוק המחייב. לפקודת מס הכנסה, למשל, פורסם נוסח חדש בשנת 1961.
[עריכה] בטלותו של חוק
פגמים מסוימים בחוק או בהליך חקיקתו עלולים להביא לכך שבית המשפט יכריז על בטלותו של החוק.
[עריכה] פגם בהליך החקיקה
פגם בהליך החקיקה עלול להביא לבטלותו של החוק, כפי שנקבע בבג"ץ:
- הליך החקיקה, ככל הליך שלטוני אחר, הוא הליך "נורמטיבי", כלומר, הליך ששלביו מוסדרים בדין. על-פי חוק-יסוד: הכנסת (סעיף 19), הליכי החקיקה קבועים בתקנון הכנסת. על-מנת שיתקבל "חוק", יש לקיים את הוראות התקנון באשר להליכי החקיקה. ביסוד הליכים אלה - בכל הנוגע להצעת חוק מטעם הממשלה - עומדות שלוש הקריאות (במליאה) והדיון בוועדה (לאחר הקריאה הראשונה וכהכנה לקריאה השנייה). אם אחד מהשלבים האלה נעדר, כגון שלא קוימה אחת הקריאות או שבהצעה לא קיבלו בהן רוב או שלא התקיים דיון בוועדה או שנפל באחד ההליכים הללו פגם היורד לשורש ההליך, ההצעה לא מתגבשת לכדי דבר חקיקה, ובית-משפט מוסמך - אם בתקיפה ישירה ואם בתקיפה עקיפה - להכריז על בטלות 'החוק'".[9]
כאמור בפסק דין זה, נדרש "פגם היורד לשורש ההליך" כדי להביא לבטלותו של החוק. "על כן, לא כל פגם פורמלי בהליך החקיקה, לא כל הפרה של תקנון הכנסת, ואף לא כל סטייה מסמכות יביאו להתערבותו של בית משפט זה בהליך החקיקה", כך קבעה השופטת דורית בייניש בבג"ץ [10] שבו נערך דיון מקיף בעקרונות היסוד של הליך החקיקה, אלה שסטייה מהם תצדיק פסילתו של חוק. העקרונות שנימנו, ושאינם מהווים רשימה סגורה, הם:
- עקרון הכרעת הרוב. עיקרון זה מעוגן בסעיף 25 לחוק יסוד: הכנסת, הקובע: "הכנסת תחליט ברוב דעות של המשתתפים בהצבעה, כשהנמנעים אינם באים במנין המשתתפים בהצבעה" .
- עקרון השוויון בהליך החקיקה, לפיו לכל אחד מחברי הכנסת יש קול אחד.
- עקרון הפומביות: עיקרון זה מעוגן בחוק יסוד: הכנסת, הקובע בסעיף 27 כי "הכנסת תשב בפומבי" ובסעיף 28 כי "ההליכים בישיבת הכנסת והדברים שנאמרו בה - פרסומם אינו מוגבל ואינו גורר אחריות פלילית או אזרחית".
- עקרון ההשתתפות: לכל חבר כנסת יש זכות להשתתף בהליך החקיקה.
עד כה, טרם נפסל חוק בשל פגם בהליך החקיקה, אף שבמספר מקרים מתח בית המשפט ביקורת על הליכי חקיקה.
[עריכה] סתירה לחוק יסוד
סעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מקנה לחוק זה עדיפות על-פני חוק רגיל, באומרו: "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". מעמד על-חוקי דומה ניתן לחוק יסוד: חופש העיסוק. בהתאם לכך ניתנה לבתי המשפט הסמכות להכריז על בטלותו של חוק העומד בסתירה לחוקי יסוד אלה. (ראו דיון מפורט בערך המהפכה החוקתית).
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- צבי ענבר, "הליכי החקיקה בכנסת", המשפט, אוקטובר 1992
- אמנון רובינשטיין, המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל, הוצאת שוקן.
- דוד שי, "הדינמיקה של דיני המיסים לאור קורותיו של חוק מס מעסיקים", מיסים, פברואר 2003.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אתר האינטרנט של הכנסת, שבו מידע רב על החקיקה והמחוקקים.
- אתר רשומות של משרד המשפטים
- תזכירי חוק, באתר של משרד המשפטים
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ע"א 8825/03 שירותי בריאות כללית נ' משרד הביטחון, ניתן ב-11.4.07
- ^ הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 37), התשס"ח-2007
- ^ עמה 7039/03 בנק יהב נ' פקיד שומה ירושלים 1, ניתן ב-21.2.05
- ^ ראו, למשל, תזכיר לתיקון חוק התכנון והבניה שהפיץ היועץ המשפטי של משרד הפנים, ונשלח גם למנהל מינהל התכנון, למרכז המועצות האזוריות ולגורמים נוספים.
- ^ סכום זה מתעדכן מדי שנה בהתאם לעליית מדד המחירים לצרכן, ונכון לשנת 2008 עומד על כ-5,230,000 שקלים חדשים.
- ^ בג"ץ 8238/96 עליאן אבו עראר ואח' נ' שר הפנים, אליהו סוויסה ואח'.
- ^ ראו, למשל, חוק שירות המילואים, המתקן 17 חוקים באמצעות תיקונים עקיפים. חלק מהתיקונים, דוגמת אלה שבחוק שירות ביטחון ובחוק הביטוח הלאומי, הם תיקונים הקובעים הסדרים מהותיים, וחלקם, כגון אלה שבחוק מבקר המדינה ובחוק פיצויי פיטורים הם תיקונים טכניים.
- ^ סעיף 16 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948
- ^ בג"ץ 975/89 Nimrodi Land Development Ltd נ' יושב-ראש הכנסת, פ"ד מה(3) 154
- ^ בג"ץ 4885/03 ארגון מגדלי העופות בישראל נ' ממשלת ישראל
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.
