ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות

הסימפוניה החמישית של בטהובן, המכונה "סימפוניית הגורל", היא בין היצירות המוכרות ביותר במוזיקה הקלאסית. לודוויג ואן בטהובן כתב את הסימפוניה בשנים 1804 - 1808, ומאז היא שומרת על מקום של כבוד בקרב חובבי המוזיקה בכל הרמות, בעיקר הודות למוטיב הפתיחה המפורסם שלה. מוטיב זה מופיע בסוגות מוזיקה שונות לצד הסוגה הקלאסית, ביניהן מוזיקה לקולנוע, פופ ואף כרינגטון בטלפונים סלולריים. מקור המוטיב שנוי במחלוקת, וישנן גרסאות שונות לגביו. בעת כתיבת הסימפוניה סבל בטהובן מחירשות חלקית, שגברה עם השנים עד לחירשות מלאה בשנותיו האחרונות.

זמנים קשים (באנגלית: Hard Times) הוא רומן מאת הסופר האנגלי צ'ארלס דיקנס שיצא לאור בשנת 1854. הספר עוסק בנושא מצב האומה באנגליה באותה תקופה, במטרה למקד את תשומת הלב הציבורית לנושא הנטל החברתי והכלכלי המוטל על חלק מהאוכלוסייה. בניגוד לשאר ספרי דיקנס, "זמנים קשים" אינו מתרחש בלונדון אלא בעיר ויקטוריאנית ותעשייתית בדיונית בשם "קוקטאון". הרומן פורסם בהמשכים שבועיים במגזין Household Words בתקופה שבין 1 באפריל עד 12 באוגוסט 1854. הספר היה פופולרי ביותר כשפורסם לראשונה - הוא הכפיל את מכירות השבועון באותה תקופה. כיום "זמנים קשים" נשכח כמעט מהקאנון של דיקנס. הספר תורגם לעברית בשם ימים קשים בידי אסתר כספי ויצא לאור בהוצאת עם עובד בשנת 1970. ‬

זמנים קשים (באנגלית: Hard Times) הוא רומן מאת הסופר האנגלי צ'ארלס דיקנס שיצא לאור בשנת 1854. הספר עוסק בנושא מצב האומה באנגליה באותה תקופה, במטרה למקד את תשומת הלב הציבורית לנושא הנטל החברתי והכלכלי המוטל על חלק מהאוכלוסייה. בניגוד לשאר ספרי דיקנס, "זמנים קשים" אינו מתרחש בלונדון אלא בעיר ויקטוריאנית ותעשייתית בדיונית בשם "קוקטאון". הרומן פורסם בהמשכים שבועיים במגזין Household Words בתקופה שבין 1 באפריל עד 12 באוגוסט 1854. הספר היה פופולרי ביותר כשפורסם לראשונה - הוא הכפיל את מכירות השבועון באותה תקופה. כיום "זמנים קשים" נשכח כמעט מהקאנון של דיקנס. הספר תורגם לעברית בשם ימים קשים בידי אסתר כספי ויצא לאור בהוצאת עם עובד בשנת 1970. ‬

כתב הירוגליפי – כתב הקרוי גם כתב חרטומים, הוא כתב המורכב מתווים בצורת תמונות. התווים הקרויים הירוגליפים יכולים לייצג את התמונה עצמה, או סמל לרעיון או כסמל פונטי (כלומר שיש לבטא כצליל מסוים).

מקור השם ביוונית: היירוס – קדוש, גליף – לגלף, שכן היוונים נתקלו בכתב זה כשהוא חרות על קירות מקדשים ומצבות זיכרון מצריים. המצרים הקדמונים עצמם נהגו לכנות כתב זה "מילים של אלוהים". היוונים עשו הפרדה בין כתב זה, לשתי צורות כתב מצריות אחרות שעדיין היו נהוגות בזמנם של היוונים הקדמונים. צורות כתב אלו נכתבו בעיקר בדיו על גבי פפירוס. הכתב ההיראטי ששימש בעיקר לכתבי קודש, והכתב הדֶמוטי ששימש לצורכי יום־יום.

כתב הירוגליפי – כתב הקרוי גם כתב חרטומים, הוא כתב המורכב מתווים בצורת תמונות. התווים הקרויים הירוגליפים יכולים לייצג את התמונה עצמה, או סמל לרעיון או כסמל פונטי (כלומר שיש לבטא כצליל מסוים).

מקור השם ביוונית: היירוס – קדוש, גליף – לגלף, שכן היוונים נתקלו בכתב זה כשהוא חרות על קירות מקדשים ומצבות זיכרון מצריים. המצרים הקדמונים עצמם נהגו לכנות כתב זה "מילים של אלוהים". היוונים עשו הפרדה בין כתב זה, לשתי צורות כתב מצריות אחרות שעדיין היו נהוגות בזמנם של היוונים הקדמונים. צורות כתב אלו נכתבו בעיקר בדיו על גבי פפירוס. הכתב ההיראטי ששימש בעיקר לכתבי קודש, והכתב הדֶמוטי ששימש לצורכי יום־יום.

מניהוט מצוי (שם מדעי: Manihot esculenta), הידוע במקומות שונים גם כקסאווה, יוקה או מאניוק, הוא שיח מעוצה ממשפחת החלבלוביים שמקורו בדרום אמריקה. בצורתו המבויתת המניהוט הוא גידול חקלאי רב-שנתי באזורים טרופיים וסובטרופיים, המשמש למאכל בשל השורש הפקעתי עתיר העמילן שלו. עיקר הגידול נעשה כיום באפריקה. אף שהמניהוט הגולמי כמעט אינו מוכר בישראל (להבדיל מעמילן הטפיוקה המשמש בתעשיית המזון) חשיבותו של הצמח בעולם עצומה. שורש המניהוט הוא המקור השלישי בגודלו לפחמימות באזורים טרופיים, אחרי אורז ותירס; במקומות מסוימים הצמח משמש גם להזנת בעלי חיים; ומסוף המאה ה-20 מתבצעים מחקרים שתכליתם לברר את היתכנות השימוש בו לייצור אתנול, בו נעשה שימוש כדלק מתחדש ונקי.

מניהוט מצוי (שם מדעי: Manihot esculenta), הידוע במקומות שונים גם כקסאווה, יוקה או מאניוק, הוא שיח מעוצה ממשפחת החלבלוביים שמקורו בדרום אמריקה. בצורתו המבויתת המניהוט הוא גידול חקלאי רב-שנתי באזורים טרופיים וסובטרופיים, המשמש למאכל בשל השורש הפקעתי עתיר העמילן שלו. עיקר הגידול נעשה כיום באפריקה. אף שהמניהוט הגולמי כמעט אינו מוכר בישראל (להבדיל מעמילן הטפיוקה המשמש בתעשיית המזון) חשיבותו של הצמח בעולם עצומה. שורש המניהוט הוא המקור השלישי בגודלו לפחמימות באזורים טרופיים, אחרי אורז ותירס; במקומות מסוימים הצמח משמש גם להזנת בעלי חיים; ומסוף המאה ה-20 מתבצעים מחקרים שתכליתם לברר את היתכנות השימוש בו לייצור אתנול, בו נעשה שימוש כדלק מתחדש ונקי.

ארמית בבלית היא ניב ארמי, שדובר בפי יהודי בבל בין המאה ה-3 והמאה ה-11 לספירה. החלקים הארמיים שבתלמוד הבבלי כתובים בניב זה, ובשל כך גדולה ביותר השפעתו על העברית. גם חיבוריהם של גאוני בבל נכתבו בחלקם בניב זה, וכן תפילות ופיוטים כגון תפילת כל נדרי.

בעברית ניתן למצוא מילים רבות השאולות מן הארמית הבבלית, כגון "מסקנה", "מיטלטלין", "גושפנקה", ועוד. גם ביטויים שלמים נכנסו לשפה העברית, וביניהם: "איסתרא בלגינא קיש קיש קריא", "רחמנא ליצלן", "בוקי סריקי". לשונם של עורכי דין ושופטים עשירה במיוחד בביטויים מהארמית הבבלית.

ארמית בבלית היא ניב ארמי, שדובר בפי יהודי בבל בין המאה ה-3 והמאה ה-11 לספירה. החלקים הארמיים שבתלמוד הבבלי כתובים בניב זה, ובשל כך גדולה ביותר השפעתו על העברית. גם חיבוריהם של גאוני בבל נכתבו בחלקם בניב זה, וכן תפילות ופיוטים כגון תפילת כל נדרי.

בעברית ניתן למצוא מילים רבות השאולות מן הארמית הבבלית, כגון "מסקנה", "מיטלטלין", "גושפנקה", ועוד. גם ביטויים שלמים נכנסו לשפה העברית, וביניהם: "איסתרא בלגינא קיש קיש קריא", "רחמנא ליצלן", "בוקי סריקי". לשונם של עורכי דין ושופטים עשירה במיוחד בביטויים מהארמית הבבלית.

רפובליקת ויימאר הוא שמה של תקופה שלטונית בתולדות גרמניה, שהחלה ב-9 בנובמבר 1918, עם תבוסתה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה, עת הכריז פיליפ שיידמן, המדינאי הסוציאל-דמוקרט, על הקמת רפובליקה גרמנית סוציאליסטית, וראש המפלגה הסוציאליסטית פרידריך אברט התמנה לקאנצלר החדש. הרפובליקה הגיעה לקיצה ב-30 בינואר 1933 עת עלה אדולף היטלר לשלטון.

השם "רפובליקת ויימאר" מקורו בעיר ויימאר, שבה נוסחה חוקתה של הרפובליקה החדשה.

רפובליקת ויימאר הוא שמה של תקופה שלטונית בתולדות גרמניה, שהחלה ב-9 בנובמבר 1918, עם תבוסתה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה, עת הכריז פיליפ שיידמן, המדינאי הסוציאל-דמוקרט, על הקמת רפובליקה גרמנית סוציאליסטית, וראש המפלגה הסוציאליסטית פרידריך אברט התמנה לקאנצלר החדש. הרפובליקה הגיעה לקיצה ב-30 בינואר 1933 עת עלה אדולף היטלר לשלטון.

השם "רפובליקת ויימאר" מקורו בעיר ויימאר, שבה נוסחה חוקתה של הרפובליקה החדשה.

ג'ון פיצג'רלד קנדי (29 במאי 1917 - 22 בנובמבר 1963), הנשיא ה-35 של ארצות הברית. הנוצרי הקתולי הראשון (והיחיד עד כה) שכיהן כנשיא ארצות הברית. הנשיא קנדי נרצח בדאלאס שבטקסס בטרם סיים את כהונתו. רצח קנדי נחשב לאחד האירועים הדרמטיים של המאה העשרים ולאחת התעלומות הגדולות בהיסטוריה.

ג'ון פיצג'רלד קנדי (29 במאי 1917 - 22 בנובמבר 1963), הנשיא ה-35 של ארצות הברית. הנוצרי הקתולי הראשון (והיחיד עד כה) שכיהן כנשיא ארצות הברית. הנשיא קנדי נרצח בדאלאס שבטקסס בטרם סיים את כהונתו. רצח קנדי נחשב לאחד האירועים הדרמטיים של המאה העשרים ולאחת התעלומות הגדולות בהיסטוריה.

הפארק הלאומי גליישר שוכן במדינת מונטנה שבארצות הברית. בפארק שני רכסי הרים, הנחשבים לעתים כהמשך החלק הדרומי של הרי הרוקי הקנדיים, מאות אגמים בגדלים שונים, למעלה מאלף מינים שונים של צמחים ומאות מיני בעלי חיים. מערכת אקולוגית זו, המשתרעת על שטח של 4,101 קמ"ר, היא המרכז של מה שבעבר כונה "הכתר של המערכת האקולוגית היבשתית", שהוא שטח מוגן המשתרע על פני 44,000 קמ"ר. הפארק נחצה על ידי דרך הולכים-אל-השמש המפורסמת העוברת דרך קו פרשת המים של יבשת אמריקה, ונכללת ברשימת ציוני הדרך ההנדסיים הלאומיים של ארצות הברית, וממנה ניתן לצפות על הנופים המרשימים של רכסי ההרים לואיס וליווינגסטון, יערות צפופים, טונדרה אלפינית, מפלי מים ושני אגמים גדולים. מלבד דרך הולכים-אל-השמש נמצאים בפארק 350 מקומות נוספים הנכללים ברשימה הלאומית של מקומות היסטוריים.

הפארק גובל בפארק הלאומי ווטרטון לייקס שבקנדה. שני הפארקים יחד הוכתרו ב-1932 בשם "פארק השלום הבינלאומי ווטרטון-גליישר", והיו הפארקים הראשונים בעולם שזכו למעמד זה. שני הפארקים הוכרזו על ידי אונסק"ו כשמורה ביוספרית ב-1976, וכאתר מורשת עולמית ב-1995.

הפארק הלאומי גליישר שוכן במדינת מונטנה שבארצות הברית. בפארק שני רכסי הרים, הנחשבים לעתים כהמשך החלק הדרומי של הרי הרוקי הקנדיים, מאות אגמים בגדלים שונים, למעלה מאלף מינים שונים של צמחים ומאות מיני בעלי חיים. מערכת אקולוגית זו, המשתרעת על שטח של 4,101 קמ"ר, היא המרכז של מה שבעבר כונה "הכתר של המערכת האקולוגית היבשתית", שהוא שטח מוגן המשתרע על פני 44,000 קמ"ר. הפארק נחצה על ידי דרך הולכים-אל-השמש המפורסמת העוברת דרך קו פרשת המים של יבשת אמריקה, ונכללת ברשימת ציוני הדרך ההנדסיים הלאומיים של ארצות הברית, וממנה ניתן לצפות על הנופים המרשימים של רכסי ההרים לואיס וליווינגסטון, יערות צפופים, טונדרה אלפינית, מפלי מים ושני אגמים גדולים. מלבד דרך הולכים-אל-השמש נמצאים בפארק 350 מקומות נוספים הנכללים ברשימה הלאומית של מקומות היסטוריים.

הפארק גובל בפארק הלאומי ווטרטון לייקס שבקנדה. שני הפארקים יחד הוכתרו ב-1932 בשם "פארק השלום הבינלאומי ווטרטון-גליישר", והיו הפארקים הראשונים בעולם שזכו למעמד זה. שני הפארקים הוכרזו על ידי אונסק"ו כשמורה ביוספרית ב-1976, וכאתר מורשת עולמית ב-1995.

העיר לוקסמבורג, או לוקסמבורג סיטי, היא קומונה לוקסמבורגית בעלת מעמד של עיר ועיר הבירה של הדוכסות הגדולה של לוקסמבורג. העיר שוכנת במקום מפגשם של נהר אלזט ונהר פטרוס בדרום לוקסמבורג, ובמרכזה ניצבת מצודת לוקסמבורג ההיסטורית, שנוסדה בידי הפרנקים בימי הביניים המוקדמים.

לוקסמבורג, שנוסדה כבר במאה ה-10, מתהדרת בהיסטוריה עשירה. מיקומה בלב אירופה והמצודה האסטרטגית השוכנת בה, הביאו לכך שהריבונות על העיר השתנתה פעמים רבות במשך למעלה מאלף שנות קיומה. חשיבותה ההיסטורית של העיר זכתה להכרה בינלאומית ב-1994 כאשר הרבעים העתיקים ומערכת הביצורים שלה הוכרזו על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, היחיד מסוגו במדינה.

העיר נחשבת לאחת הערים העשירות בעולם, ובמהלך השנים הפכה למרכז בנקאות וניהול חשוב. העיר היא אחת משלושת מקומות המושב הרשמיים של האיחוד האירופי, והיא משמשת כמקום מושבם של כמה ממוסדותיו, ובהם בית הדין האירופי לצדק, בית המשפט האירופי לפיקוח כלכלי ובנק ההשקעות האירופי.

העיר לוקסמבורג, או לוקסמבורג סיטי, היא קומונה לוקסמבורגית בעלת מעמד של עיר ועיר הבירה של הדוכסות הגדולה של לוקסמבורג. העיר שוכנת במקום מפגשם של נהר אלזט ונהר פטרוס בדרום לוקסמבורג, ובמרכזה ניצבת מצודת לוקסמבורג ההיסטורית, שנוסדה בידי הפרנקים בימי הביניים המוקדמים.

לוקסמבורג, שנוסדה כבר במאה ה-10, מתהדרת בהיסטוריה עשירה. מיקומה בלב אירופה והמצודה האסטרטגית השוכנת בה, הביאו לכך שהריבונות על העיר השתנתה פעמים רבות במשך למעלה מאלף שנות קיומה. חשיבותה ההיסטורית של העיר זכתה להכרה בינלאומית ב-1994 כאשר הרבעים העתיקים ומערכת הביצורים שלה הוכרזו על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, היחיד מסוגו במדינה.

העיר נחשבת לאחת הערים העשירות בעולם, ובמהלך השנים הפכה למרכז בנקאות וניהול חשוב. העיר היא אחת משלושת מקומות המושב הרשמיים של האיחוד האירופי, והיא משמשת כמקום מושבם של כמה ממוסדותיו, ובהם בית הדין האירופי לצדק, בית המשפט האירופי לפיקוח כלכלי ובנק ההשקעות האירופי.

יהדות קראית - זרם ביהדות הנקרא גם קראות, וחבריו ידועים בשם קראים. הקראים ידועים גם בכינויים בני מקרא ובעלי מקרא, מקור השם הוא השורש העברי ק.ר.א. מקובל ששם זה ניתן לקראים משום שהם נוהגים על פי המקרא (התנ"ך) בלבד ומתנגדים לתורה שבעל פה, אולם יש הסבורים שהקראים נקראו כך משום שהם קראו ליהודים לחזור ולהאמין בתורה שבכתב בלבד.

הקבוצה הקראית הראשונה הידועה בבירור היא הענניים (על שם מנהיגם, החכם ענן בן דוד הנשיא), אך נראה שהיו גם קבוצות אחרות שקדמו לו. רוב הקבוצות הקראיות התמזגו לבסוף מספר דורות אחרי ימי ענן, וראו את ענן כמיסד התנועה הקראית, ומאז מדובר בזרם אחד.

יהדות קראית - זרם ביהדות הנקרא גם קראות, וחבריו ידועים בשם קראים. הקראים ידועים גם בכינויים בני מקרא ובעלי מקרא, מקור השם הוא השורש העברי ק.ר.א. מקובל ששם זה ניתן לקראים משום שהם נוהגים על פי המקרא (התנ"ך) בלבד ומתנגדים לתורה שבעל פה, אולם יש הסבורים שהקראים נקראו כך משום שהם קראו ליהודים לחזור ולהאמין בתורה שבכתב בלבד.

הקבוצה הקראית הראשונה הידועה בבירור היא הענניים (על שם מנהיגם, החכם ענן בן דוד הנשיא), אך נראה שהיו גם קבוצות אחרות שקדמו לו. רוב הקבוצות הקראיות התמזגו לבסוף מספר דורות אחרי ימי ענן, וראו את ענן כמיסד התנועה הקראית, ומאז מדובר בזרם אחד.

ברן היא העיר הפדרלית של שווייץ ומשמשת בפועל כעיר בירתה. ברן ממוקמת משני צידי הנהר ארה בקנטון ברן הנושא את שמה, ומשמשת גם כבירתו. בשנת 2007 התגוררו בעיר כ-128,000 תושבים ובאזור האורבאני שלה מתגוררים כ-340,000 איש.

לפי האגדה העממית החליט ברטולד החמישי, דוכס צרינגן שייסד את העיר בשנת 1191, כי זו תיקרא על שם בעל החיים הראשון שיצליח לצוד. היה זה דוב, העיר נקראה על שמו (Bär - "בֶּר" הוא דוב בגרמנית) והוא היה לסימלה. ברן הוכרה כעיר מלכותית חופשית במאה ה-13. ב-1353 צורפה לקונפדרציה הישנה של שווייץ והייתה לאחת הערים החזקות בה. העיר נהרסה כמעט עד היסוד בשריפה שאירעה בה ב-1405, ולאחר מכן הוקמה מחדש בסגנון הרנסאנס. מרכזה העתיק של העיר מתקופה זו הוכרז בשנת 1983 כאתר מורשת עולמית. בשנת 1848 הייתה למקום מושבם של מוסדות השלטון של שווייץ המודרנית.

ברן היא העיר הפדרלית של שווייץ ומשמשת בפועל כעיר בירתה. ברן ממוקמת משני צידי הנהר ארה בקנטון ברן הנושא את שמה, ומשמשת גם כבירתו. בשנת 2007 התגוררו בעיר כ-128,000 תושבים ובאזור האורבאני שלה מתגוררים כ-340,000 איש.

לפי האגדה העממית החליט ברטולד החמישי, דוכס צרינגן שייסד את העיר בשנת 1191, כי זו תיקרא על שם בעל החיים הראשון שיצליח לצוד. היה זה דוב, העיר נקראה על שמו (Bär - "בֶּר" הוא דוב בגרמנית) והוא היה לסימלה. ברן הוכרה כעיר מלכותית חופשית במאה ה-13. ב-1353 צורפה לקונפדרציה הישנה של שווייץ והייתה לאחת הערים החזקות בה. העיר נהרסה כמעט עד היסוד בשריפה שאירעה בה ב-1405, ולאחר מכן הוקמה מחדש בסגנון הרנסאנס. מרכזה העתיק של העיר מתקופה זו הוכרז בשנת 1983 כאתר מורשת עולמית. בשנת 1848 הייתה למקום מושבם של מוסדות השלטון של שווייץ המודרנית.