וידאו

קלטות וידאו: למעלה- Betacam SP, למטה- מצד ימין VHS, מצד שמאל- BetaMax

מצלמת וידאו של סוני

שיטות שידור PAL ,NTSC ו-SECAM ופריסתן על פני הגלובוס

וידאו (מלטינית: Video - אני רואה; בעברית גם חוזי) הוא טכנולוגיה המשתמשת באותות אלקטרוניים לשם צילום, הקלטה, אכסון, שידור ואחר כך צפיה ברצף של תמונות סטטיות היוצרות אשליה של תנועה בעין האדם. טכנולוגית הווידאו פותחה לראשונה למערכות טלוויזיה מקצועיות ומאוחר יותר התפתחה בפורמטים שונים כדי לאפשר הקלטת וידאו גם לצרכן הביתי. אפשר לצפות בוידאו במגוון של מכשירים, טלוויזיות, צגי מחשב, מקרנים ונגנים שונים. השימוש בוידאו נפוץ גם בהנדסה, מדעים ריגול ומעקב. בעברית מדובר משמש המונח "וידאו" גם לתאור מכשיר המקליט ומנגן אותות חוזי ושמע, לרוב על גבי קלטות VHS.

שידורי טלוויזיה עושים שימוש במספרים שונים של תמונות (המכונות פריימים - Frames) לשנייה. בשיטת השידור PAL, 25 פריימים לשנייה, ו29.97- פריימים לשנייה בשיטת השידור NTSC. בקולנוע מוצגים 24 פריימים בשנייה. בפורמטים דיגיטלים פורמט התמונה הסטטית יכול להיות בסוגים שונים, החל מרצף של תמונות bitmap, דרך הצגת רצף של תמונות דחוסות בפורמט כמו JPEG וכלה בהצגת פריים מלא אחת לכמה פריימים, וביניהם הצגת השינויים בתמונה מפריים למשנהו (בפורמט MPEG-2, למשל, נרשמת תמונה מלאה בכל 16 פריימים). ישנן שיטות נוספות של קידוד ודחיסת וידאו.

כל פריים מחולק לשני שדות (Fields) וכל שדה מכיל חצי מהמידע הויזאולי כך ששדה אחד מציג את הקווים האופקיים הזוגיים והשדה שלאחריו יראה את הקווים האופקיים האי־זוגיים וכן הלאה. במכשירי הטלוויזיה הנפוצים ביותר (CRT - Cathode Ray Tube או שפופרת אלומות קתודיות) כל שדה מוצג בנפרד כך שלמעשה קצב ריצוד המסך הוא 50 הרץ (בפורמט PAL).

בפורמט הדיגיטלי מצורפת לכל פריים שורת מידע ובה נתונים לגבי הפריים. נתונים אלו יכולים להכיל מידע מגוון כגון צורת הקידוד של התמונה, שם הסצנה ואף מידע טכני אודות הצילום כגון דגם המצלמה, שעת הצילום ואפילו הגדרות צמצם, מהירות סגר וכיוצא בזאת.

טיפול בוידאו מצריך משאבים רבים ורוחב פס גדול, מכיוון שמדובר בכמות גדולה מאוד של מידע. לשם דוגמה סרטון של שנייה של תמונת VGA צבעונית בפורמט bitmap, צורך נפח של כ-23 מגהבייט. (640 כפול 480 פיקסלים, כפול 3 (צבעי יסוד RGB) כפול 25 תמונות בשנייה). מכיוון שנפח הנתונים הוא רב, מקובל להשתמש בשיטות דחיסה שונות לשם הקטנת המידע. לצרכים תעשייתים שיש בהם עיבוד מידע של הווידאו בזמן אמת, מקובל להשתמש במצלמות גווני אפור, המקטינות את הנפח לשליש ושומרות נתונים של פיקסל בבית אחד ולא בשלושה בתים (256 גוונים אפשריים). באינטרנט מקובל להזרים מידע בגודל של רבע פריים (320 כפול 240 פיקסלים), שצורך רק רבע נפח, (230.4K לפריים). כוונת (Viewfinder) עם תמונת שחור-לבן משמשת מצלמות מקצועיות בשל אורך החיים והדיוק של מסך שחור־לבן לעומת מסכי LCD, למשל.

מאז המצאת הווידאו הציבור הגדול היה בעיקר צרכן של טכנולוגיה זו בסרטים ובטלוויזיה, אך בתחילת המאה העשרים ואחת השימוש בצילום ויצירת וידאו בידי הציבור נעשה לדבר נפוץ, עקב פיתוח מצלמות וידאו ביתיות לצילומים ביתיים ומצלמות WEB פשוטות וזולות לשימוש בועידות וידאו דרך האינטרנט.

לצורך העברת וידאו דיגיטלי ברשתות מחשבים (ובאינטרנט בכלל) קיים פרוטוקול מיוחד בשם UDP במקום פרוטוקול TCP. אחד מההבדלים הבולטים שבין שניהם, הוא שפרוטוקול ה־UDP הנו מיועד לתעבורה של מידע ויזואלי, ובשל כך הוא סלחני, מכיוון שאינו חייב להיות מדויק כמו בפרוטוקול של מידע ספרתי או טקסטואלי, שבו הדיוק חייב להיות ברמה של ביטים בודדים.

[עריכה] פורמטים

שיטות שידור והעברת וידאו אנלוגיים:

תצורות אות וידאו אנלוגי חשמלי ומחברים:

תצורות אות וידאו דיגיטלי ומחברים:

תצורות וידאו אנלוגיות על סרט וידאו:

"2 Quadruplex videotape סרט (Ampex)
BBC VERA (פורמט ניסיוני בלבד)

תצורות וידאו אנלוגיות על קלטות וידאו:

פורמטי אחסון וידאו דיגיטליים:

תצורות אחסון אופטיות:

תקני וידאו דיגיטלי נבחרים:

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: וידאו
ספר לימוד בוויקיספר: מדריך טכני להקלטת וידאו
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: וידאו