חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו

חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו
תאריך לועזי	17 במרץ 1992
תאריך עברי	י"ב באדר ב' התשנ"ב
כנסת	שתים עשרה
עיקרי החוק	הגנה על זכויות אדם עיקריות: הגנה על חייו, גופו וכבודו של אדם הגנה על קניינו של אדם הגנה על פרטיות האדם הגנה על חירויות האדם
נוסח מלא	אתר הכנסת

חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הוא חוק יסוד שנועד להגן על זכויות האדם העיקריות במדינת ישראל. כפי שכותרתו מבהירה, החוק קובע את כבוד האדם ואת חירותו כערכי היסוד מהן נגזרות זכויות האדם המוגנות בחוק היסוד, שהתקבל כ"מגילת זכויות האדם" של המשפט הישראלי. לפי תפיסתם של מרבית שופטי בית-המשפט העליון, ובראשם הנשיא לשעבר אהרן ברק, כינונו של חוק יסוד זה ושל חוק יסוד: חופש העיסוק החלו את המהפכה החוקתית, מפני שהכנסת העניקה לשני חוקי יסוד אלה מעמד על-חוקי, שעל-פיו ניתנה לבתי המשפט הסמכות להכריז על בטלותו של חוק העומד בסתירה לחוקי יסוד אלה. לפי טענה זו, שיש שאינם מסכימים איתה, עם חקיקת חוקי יסוד אלה חל שינוי מהותי במעמדן של זכויות האדם בישראל.

החוק נחקק בשלהי ימי הכנסת השתים עשרה, י"ב באדר ב' ה'תשנ"ב, 17 במרץ 1992. עבר ברוב של 32 בעד, 21 נגד ונמנע אחד.

תוכן עניינים

1 הזכויות המוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו
2 הבטחת המעמד העל חוקי
3 ראו גם
4 לקריאה נוספת
5 קישורים חיצוניים

[עריכה] הזכויות המוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו

לבו של חוק יסוד:כבוד האדם וחירותו עוסק, מטבע הדברים, בזכויות שעליהן הוא מגן. כפי שקובעת כותרתו של החוק, כל הזכויות הללו נגזרות מכבוד האדם וחירותו, כפי שהם מתפרשים לאור היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית. זכויות אלה מפורטות בסעיפים אחדים:

סעיף 2: אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם.
סעיף 3: אין פוגעים בקנינו של אדם.
סעיף 4: כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו.
סעיף 5: אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת.
סעיף 6:

(א) כל אדם חופשי לצאת מישראל.

(ב) כל אזרח ישראלי הנמצא בחוץ לארץ זכאי להיכנס לישראל.

סעיף 7:

(א) כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.

(ב) אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו.

(ג) אין עורכים חיפוש ברשות היחיד של אדם, על גופו, בגופו או בכליו.

(ד) אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו.

יחד עם זאת, בולט היעדרן של מספר זכויות אדם מהותיות מחוק זה, כגון הזכות לשוויון, חופש הביטוי, חופש הדת, חופש המחאה ועוד. זכויות אלה ניתנות אף הן לתושבי ישראל, מכוח עקרונות כלליים שהתקיימו עוד לפני חקיקתו של חוק יסוד זה. הגם שהותרתם של זכויות אלו מחוץ לחוק היסוד נעשתה במודע, יש משפטנים, ובראשם אהרן ברק, הרואים זכויות אלה כנגזרות מהזכות לכבוד, ואולם פסיקת בית-המשפט העליון בנושא אינה עקבית עדיין.

[עריכה] הבטחת המעמד העל חוקי

מתוך מודעות לחשיבותן של הזכויות המוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ומתוך מודעות לבעיות שהן עלולות לעורר, בחרה הכנסת להעניק לחוק יסוד זה מעמד משפטי בכיר, שיובטח על ידי הגנות אחדות.

סעיף 8 לחוק יסוד זה קובע: "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". סעיף זה זכה לכינוי "פסקת הגבלה", וכשמו כן הוא - הוא מגביל וקובע סייגים לכנסת בבואה לחוקק חוק שעומד בסתירה לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (על משמעותו של סעיף זה ראו בערך המהפכה החוקתית). בעניין פינוי גוש קטיף פסק בג"ץ כי חוק פינוי-פיצוי עומד בדרישות סעיף זה ולכן הוא תקף, אף שהוא פוגע בזכויות אדם המעוגנות בחוקי היסוד בדבר זכויות האדם [1].

סעיף 12 לחוק יסוד זה מגן על החוק מפני תקנות שעת חירום, בקובעו שאין לממשלה את הסמכות לשנות את חוק יסוד זה - ובהכרח, לפגוע בזכויות המוגנות באמצעותו - מתוקפן של תקנות שעת חירום הנתונות בידייה, כמבואר: "אין בכוחן של תקנות שעת חירום לשנות חוק-יסוד זה, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים; ואולם בשעה שקיים במדינה מצב של חירום בתוקף הכרזה לפי סעיף 9 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948, מותר להתקין תקנות שעת חירום מכוח הסעיף האמור שיהא בהן כדי לשלול או להגביל זכויות לפי חוק-יסוד זה, ובלבד שהשלילה או ההגבלה יהיו לתכלית ראויה ולתקופה ובמידה שלא יעלו על הנדרש". למעשה, ההגנה מפני תקנות שעת חירום אינה מוחלטת, והיא נתונה לשיקול דעתם של הממשלה ושל בית המשפט העליון.

הכנסת בחרה שלא לשריין את החוק. במילים אחרות, ניתן לשנות את החוק עם רוב רגיל של חברי כנסת, ולכן אין מעמדו המשפטי של חוק זה איתן ויציב כמו של שכנו חוק יסוד: חופש העיסוק. יש שהביעו תמיהה על החלטה זו של הכנסת, ואולם יש הרואים בה אינדיקציה לכך שהכנסת לא התכוונה לתת לחוק היסוד אותו מעמד מרכזי שנתן לו בית-המשפט העליון.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] לקריאה נוספת

אורית קמיר, שאלה של כבוד: ישראליות וכבוד האדם, כרמל, ירושלים, 2004
הלל סומר, "הזכויות הבלתי מנויות - על היקפה של המהפכה החוקתית" משפטים כח (תשנ"ז) 257
שאלה של כבוד: כבוד האדם כערך מוסרי עליון בחברה המודרנית, עורך: יוסף דוד, הוצאת מאגנס והמכון הישראלי לדמוקרטיה, 2006