בגידה (מעילה באמון)

ביחסים שבהם מתקיים אמון בין בני אדם, בגידה פירושה מעילה באמון זה, כלומר עשיית מעשה הנוגד את האמון שניתן בעושהו. המעילה באמון עשויה להיות הפרה של סעיף מפורש בחוזה שבין הצדדים, הפרה של תנאי מכללא בחוזה כזה, או פגיעה ביחסי אמון שאינם יחסים חוזיים. דוגמה: חבר בחבורת עבריינים, המסגיר את חבריו למשטרה, ייחשב כבוגד בהם. בוגד נודע, ששמו הפך לסמל לבגידה, הוא יהודה איש קריות, שהיה אחד מ-12 השליחים המוזכרים בברית החדשה, ולפי הכתבים הנוצריים, בגד בישו ומסר אותו לידי השלטונות הרומאיים.

יחס מחמיר במיוחד ניתן לבגידה של אדם במדינתו, באמצעות סיועו לאויב במאבקו כנגד המדינה, בימי מלחמה או בעת עימות קשה בימי שלום (כדוגמת המלחמה הקרה), או בעת סכסוך מזוין ופעולות איבה שאינם בגדר מלחמה מלאה. על בגידה כזו חל לעתים עונש מוות.

תלמיד בכיתה שדיווח למורה כי אחד מחבריו העתיק בבחינה, ייחשב לבוגד בעיני חבריו, ואולי אף בעיני כל הכיתה, ואילו המורה עשוי לשבחו על אומץ הלב להסגיר את ה"עבריין" ולהילחם על אכיפת החוקים והתקנות. היכן עובר הקו בין בגידה לצייתנות? אין לכך תשובה קטגורית.

[עריכה] בגידה במסגרת מערכת יחסים זוגית

לתשומת לב מיוחדת זוכה בגידה הנערכת במסגרת מערכת יחסים זוגית, שבה מצפים שני בני הזוג זה מזה לנאמנות, כלומר לא לקיים יחסים מקבילים עם בן זוג אחר. כאשר בני הזוג נשואים זה לזה, בגידה קרויה ניאוף, והיא מהווה הפרה של חוזה הנישואים, ונחשבת לחטא בדתות שונות. ניאוף לא יהווה בגידה אם נעשה בהסכמת בן הזוג, אך עדיין ייחשב לחטא דתי.

[עריכה] הקומדיה האלוהית

בפואמה "הקומדיה האלוהית" שכתב דנטה אליגיירי בתחילת המאה ה-14, ונחשבת לפואמה השירית הגדולה ביותר בספרות האיטלקית, נחשבת הבגידה לחטא חמור ביותר. בגיהנום, המתואר ביצירה זו, נמצאים הבוגדים במעגל התשיעי, המחולק לארבעה אזורים:

• האזור הראשון קרוי "קינה" (Caina) על שם קין, ובו מוחזקים הבוגדים בקרוביהם כשהם קפואים עד גובה המותניים.
• האזור השני נקרא "אנטנורה" (Antenora), ובו נמצאים הבוגדים בעירם או בארצם כשהם קפואים עד גובה הכתפיים.
• האזור השלישי הוא "טולומאה" (Tolomea), באזור זה קפואים הבוגדים באורחיהם כשהם שקועים בקרח עד עיניהם.
• האזור הרביעי "יהודקה" (Giudecca), הוא המקום אליו נשלחים החוטאים הגדולים ביותר, הבוגדים באדוניהם, הם מוחזקים לנצח נצחים כשכל גופם שקוע במים הקפואים. במרכז האזור, שקוע עד מותניו בקרח לכוד השטן. דנטה מתאר את השטן כבעל שלושה ראשים (כניגוד לשילוש הקדוש), והוא אוכל לנצח את גופם של הבוגדים הנוראים ביותר ברוטוס וקסיוס שבגדו ביוליוס קיסר ואת ראשו של יהודה איש קריות.