באקו

ערך זה עוסק בבאקו. אם התכוונתם לאתר המורשת העולמית בבאקו, ראו העיר העתיקה בבאקו.

באקו

מדינה

אזרבייג'ן

ראש העירייה

הז'יבאלה אבוטליבוב

שטח

260 קילומטרים רבועים

גובה מעל פני הים

-28 מטרים

אוכלוסייה
- עירונית
- צפיפות

2,036,000 (נכון ל-2005)
7,830.76/קמ"ר (נכון ל-2005)

קואורדינטות

40°22′0″N 49°50′0″E

אזור זמן

UTC +4

קידומת

מיקוד

AZ1000

http://www.bakucity.az/

שער המצודה בעיר העתיקה

מרכז באקו

ארמון סאדט

באקו (באזרית: Bakı) היא בירת רפובליקת אזרבייג'ן והעיר הגדולה בה. העיר נמצאת על גדתו הדרומית של חצי האי אפשרון (Abşeron), בצדו המערבי של הים הכספי. אוכלוסיית העיר 2,036,000 תושבים (נכון לשנת 2005), ובעיר רבתי (על פרווריה) כ-3 מיליון תושבים.

[עריכה] מקור השם

ישנה הנחה שמקור השם באקו הוא במילה הפרסית "באח - קו" - "הר האלוהים". לפי הסבר אחר (שהוא אמנם פופולרי, אך ככל הנראה אינו נכון מבחינה היסטורית) מקור השם בפרסית - "באד קוב" - "מוכה הרוחות" - שם המתאר את הרוחות החזקות הנושבות באזור כתוצאה ממפגש בין רוחות אקרטיות ורוחות מדבריות.

[עריכה] היסטוריה

במקום שבו נמצאת באקו קיים יישוב החל מהאלף הראשון לפני הספירה. עדויות כתובות על יישוב במקום קיימות החל מהמאה השישית לספירה. בבאקו נמצא מקדש האש - מקדש בעל חשיבות רבה בדת זרטוסטרה, שהייתה נפוצה באזור עד אמצע המאה השישית. במשך רוב שנות קיומה הייתה באקו בשליטה פרסית. לאחר שרעידת אדמה החריבה את הערים שמאקה ושירואנשה במאה ה-12, הפך אשיטן הראשון את באקו לבירת האזור. בשנת 1501 צר על העיר השאה הפרסי איסמעיל הראשון. בגלל התנגדותם העזה של התושבים, הצליח לכבוש את העיר רק לאחר שהרס את חומותיה.

יורשו של איסמעיל טחמסיב צירף את באקו סופית לפרס וסילק את שושלת שירוונשה מהשלטון. בשנת 1723 כבשו הרוסים את באקו בפעם הראשונה, ואלה התחילו להפיק נפט משדותיה הרבים כמעט מיד, אך ב-1735, בעקבות הסכם גנג'ה, נאלצו הרוסים לסגת. האימפריה הפרסית התחילה להתפרק לאחר מותו של נדיר שאה, ובבאקו הוכרזה הקמת חאנת באקו העצמאית, שבראשה עמד מירזה מוחמד חאן. בשנת 1795 לאחר תהפוכת השלטון בפרס ועליית בית קג'אר הגיעו הפרסים שוב, לפי פקודתו של השאה אגה מוחמד חאן, והרסו את באקו ואת חאנת באקו.

הרוסים שראו את חולשת פרס החלו בתוכנית כיבוש הקווקז מפרס, ואחר כך גם מטורקיה. ב-1796 הגיע הצבא הרוסי לבאקו, לפי הוראה מיקטרינה השנייה בשנתה האחרונה בפיקודו של ולריאן זובוב - וכבש אותה. הצאר פאבל, שעלה לשלטון באותה שנה, התנגד לתוקפנות כלפי פרס ופקד על הצבא לסגת ב-1797. לאחר שעלה אלכסנדר הראשון לשלטון ברוסיה, חזר למדיניות סבתו ופקד על הצבא, בראשות פבל ציציאנוב, להמשיך בכיבוש הקווקז ובאקו. ב-1806 נכנעה באקו ומושלה ברח לפרס, מאחר שבפעם הראשונה שבה דרשו ממנו הרוסים להיכנע ולמסור את מפתחות העיר, רימה אותם וציווה לרצוח את ציציאנוב.

בין 1917 ל-1918 עברה באקו ידיים מספר פעמים, עד שהוכרזה ב-1918 כבירת הרפובליקה הדמוקרטית של אזרבייג'ן. ב-1920 הגיע הצבא האדום לעיר והכריח את תומכי העצמאות להיכנע, ובאקו הוכרזה כבירת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אזרבייג'ן. בשנת 2000 הוכרזה העיר אתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

[עריכה] מבנה העיר

העיר מחולקת לשלושה חלקים:

העיר העתיקה (İçəri Şəhər - "העיר הפנימית") - שוכנת במרכזה של באקו ומוקפת חומה. ידועה במגדל העלמה מן המאה ה-11 ובמסגד דג'ומה.
העיר החדשה - נבנתה לאחר גילוי נפט באזור.
העיר הסובייטית.

[עריכה] כלכלה

עיקר כלכלתה של באקו מתבססת על הנפט ומוצריו. החל מהמאה ה-8 היה ידוע על קיומו של נפט באזור, וכבר במאה ה-15 השתמשו בנפט לתאורה. שאיבת נפט מסחרית החלה בשנת 1872. עד סוף המאה ה-20 מוצו מרבית מרבצי הנפט של האזור.

[עריכה] רכבת תחתית

הרכבת התחתית של באקו נפתחה לציבור ב-1967. מערכת הרכבות מורכבת משני קווים ראשיים: קו אדום שאורכו 19 ק"מ וקו ירוק. כיום, יש לרכבת 20 תחנות והאורך הכללי של כל הקווים הוא 29.9 ק"מ. כל המסלול הוא תת-קרקעי. בכל שנה נוסעים ברכבת כ-200 מיליון אנשים.