אריסטו

אריסטו

תאריך לידה	384 לפנה"ס
תאריך פטירה	322 לפנה"ס
זרם	אריסטוטליות
תחומי עניין	לוגיקה, מטאפיזיקה, אתיקה, מדע המדינה, אסתטיקה, פיזיקה, ביולוגיה
הושפע על ידי	סוקרטס, אפלטון, אמפדוקלס
השפיע על	כמעט כל הוגה שקם לאחריו בתרבות המערבית

אריסטוטלס (ביוונית Αριστοτέλης) הנקרא בקצרה אריסטו (384 לפנה"ס-322 לפנה"ס), פילוסוף יווני, מבכירי הפילוסופים של העת העתיקה, ומאבות הפילוסופיה המערבית. מייסד האסכולה האריסטוטלית בפילוסופיה, מהאסכולות המשפיעות ביותר בפילוסופיה עד היום.

[עריכה] חייו

אריסטו נולד בסטאגירה שבמוקדון בשנת 384 לפנה"ס. אביו, ניקומכוס, היה רופא החצר של מלך מוקדון, אמיטס השלישי, וממנו כנראה קיבל את ידיעותיו הראשונות בתחום הביולוגיה. בגיל עשר התייתם ממנו והושם בחזקת דודו, פרוקסנוס.
בגיל 17 הגיע לאתונה ונעשה תלמיד באקדמיה של אפלטון, ונשאר בה כתלמיד וכמורה במשך 20 שנה. עם מותו של אפלטון, ציפה לרשת את מקומו בניהול האקדמיה, אולם התפקיד ניתן תחת זאת לאחיינו של אפלטון. לאחר מכן עזב את אתונה ועבר לאסיה הקטנה.
בשנת 343 לפנה"ס נשכר על ידי מלך מוקדון, פיליפוס השני, כדי לשמש כמורה לבנו, אלכסנדר, שלימים נודע כאלכסנדר הגדול. אריסטו נשאר יועצו הקרוב של אלכסנדר במשך קרוב לשמונה שנים.
בשנת 335 לפנה"ס שב אריסטו לאתונה וייסד בה מוסד למחקר ולהוראה בליקיאון. בתקופה זו חיבר את רוב כתביו. בדומה לאפלטון, חיבר גם הוא דיאלוגים, אבל אלו לא השתמרו. כתביו שהשתמרו הם סיכומי הרצאותיו אשר נערכו בידי תלמידיו.
בשנת 323 לפנה"ס, עם מותו של אלכסנדר, גברה באתונה העוינות כלפי מוקדון ובשל קרבתו לבית המלוכה המקדוני הועלתה נגד אריסטו אשמת כפירה. הוא נמלט מאתונה ועבר לגור בכאלקיס - לדבריו, משום שלא רצה שהאתונאים יחטאו פעם נוספת נגד הפילוסופיה (הפעמים הקודמות היו הוצאתו להורג של סוקרטס והגלייתו של אנקסגורס) - ושם נפטר כשנה לאחר מכן. את מקומו בניהול הליקיאון ירש תלמידו, תאופרסטוס.

[עריכה] משנתו

פילוסופיה יוונית

פילוסופיה קדם-סוקרטית
פילוסופיה קדם-אלאטית
האסכולה המילטית
האסכולה הפיתגוראית
האסכולה האלאטית
האסכולה הפלורליסטית
האסכולה האטומיסטית
סופיזם
סוקרטס
אפלטון
פלאטוניזם
נאופלאטוניזם
אריסטו
האסכולה האפיקוראית
האסכולה הסטואית
ציניקנים

[עריכה] מטאפיזיקה

ערך מורחב – המטאפיזיקה של אריסטו

אריסטו דחה את תורת הצורות של אפלטון, וראה בקיום העולם החומרי הקיום הממשי היחיד, והדרך להבין את המציאות היא באמצעות התנסות אמפירית. כל דבר בעולם קיים מתוקף ארבעה גורמים- הגורם החומרי (הדבר שממנו הוא עשוי), הגורם הצורני (הצורה בה הוא עשוי), הגורם הסיבתי (מה שהביא אותו לידי קיום) והגורם התכליתי (המטרה לשמה הוא קיים).

[עריכה] אתיקה

ערך מורחב – האתיקה של אריסטו

על-פי אריסטו, לכל פעולה אותה מבצע האדם יש תכלית שלשמה היא מתבצעת; כל תכלית מובילה לתכלית גבוהה יותר, עד לתכלית העליונה, שאותה זיהה אריסטו עם האושר. האושר, על-פי אריסטו, אינו מושג מסיפוקם המיידי של התאוות - שכן אלו הן זמניות וחולפות, ואילו האושר הוא מצב יציב, הנמשך באופן קבוע - אלא על ידי חיים בהתאם למידות הטובות. את המידות הטובות כולן ראה כשמירה על איזון ראוי בין עודף לבין חוסר של תכונות שונות. האדם הנבון הוא מי שבוחר בעקרון "שביל הזהב" (דרך האמצע) ומשתמש בה כהלכה על ידי שימוש בשיקול דעתו בבחירת מעשיו. ראוי לציין שחשיבתו הקרה והשכלתנית של אריסטו הובילה אותו גם לפילוסופיות אפלות: "חייב להיות חוק שאוסר לגדל ילדים חולים או בעלי מום. ובכדי למנוע את התרבות האוכלוסייה, כמה ילדים מוכרחים להינטש, משום שחייב להיקבע גבול לכמות האוכלוסייה במדינה". (Politics-VП.16)

[עריכה] פוליטיקה

אריסטו זיהה שלוש צורת משטר מוצלחות (מלוכנות, אריסטוקרטיה ודמוקרטיה) ושלוש צורות משטר בלתי-מוצלחות (רודנות, אוליגרכיה ואוכלוקרטיה - שלטון האספסוף) אשר מתחלפות ביניהן באופן מחזורי: העדר שלטון מרוכז מוביל את הציבור להמליך עליו מלך, ולתת בידיו את סמכויות השלטון. אולם כאשר המלך מרכז בידיו יותר מדי סמכויות, הוא הופך לרודן, וכתוצאה מכך נכבדי העם בוחרים להפיל אותו ולהעביר לידיהם את השלטון, כמשטר אריסטוקרטי. כאשר השלטון האריסטוקרטי נשחת ומתנוון, הוא הופך לאוליגרכיה, שהפלה מובילה את כלל העם לתפוס את השלטון ולכונן דמוקרטיה. הדמוקרטיה, בתורה, מובילה לאוכלוקרטיה, וחוזר חלילה.

[עריכה] פואטיקה

ערך מורחב – הפואטיקה של אריסטו

בחיבורו "הפואטיקה", אריסטו מנסה לנתח את העקרונות על-פיהם בנויה השירה והמחזאות, ובעיקר מתמקד בטרגדיה. לפי אריסטו, העניין בטרגדיה נוצר מתוך ההתנגשות בין ערכים שונים הסותרים זה את זה, ויוצרים מתיחות מתוך הרצון לראות אותם באים על פתרונם. התרת המתיחות כאשר היא מגיעה לשיאה מביאה לפורקן רגשי, שאותו אריסטו מכנה "טיהור", או ביוונית, "קתרזיס" (κάθαρσις).

כמו כן, אריסטו עומד על ההבדלים בין אמנות המציגה את המציאות כפי שהיא (זרם שהוא זהה את אוריפידס כנציגו הבולט), ואמנות המציגה את המציאות כפי שהיא ראויה להיות (זרם שהוא זהה את אייסכילוס כנציגו הבולט).

[עריכה] לוגיקה

אריסטו ניסח את חוקי היסוד של תורת ההיגיון, והנחותיו משמשות לוגיקנים עד ימינו. אריסטו ניסח שלושה חוקי יסוד בלוגיקה והם:

א. חוק הסתירה - טענה לא תהיה שקרית ואמיתית בו-זמנית, לדוגמה: ' יורד גשם ולא יורד גשם' זאת טענה שקרית בהכרח.

ב. כלל השלישי הנמנע - כל טענה היא בהכרח אמיתית או שקרית, ואין אפשרות שלישית. לא תימצא טענה שאיננה שקרית ואיננה אמיתית, לדוגמה 'או שיורד גשם או שלא יורד גשם' נכונה בהכרח כיוון שאחת מהחלופות נכונה בהכרח.

ג. חוק הזהות - כל דבר זהה לעצמו. בניגוד לשני החוקים הראשונים, יש לוגיקנים, מתמטיקאים ופילוסופים שמערערים על הכלל השלישי וטוענים שדבר אינו זהה לעצמו בכל רגע, ויש האומרים שאינו זהה לעצמו גם ברגע נתון.

[עריכה] מדע

אריסטו עסק רבות גם במחקר מדעי, וכתב על ביולוגיה ואנטומיה של בעלי-חיים שונים, ותאוריות בתחום הפיזיקה, האסטרונומיה והקוסמולוגיה.

כתביו המדעיים של אריסטו הם הספרים המדעיים השיטתיים הראשונים אשר קבעו את היסודות למדע למשך כאלפיים שנה. התאוריה של אריסטו הייתה הבסיס למחקרים שעסקו בתחומי האסטרונומיה והפיזיקה, ומערכת הכוכבים התלמאית (המודל הגאוצנטרי), המבוססת על האסטרונומיה שלו הייתה הבסיס למחקר השמיים, והייתה לאסכולה הבלתי מעורערת עד לתקופתם של קופרניקוס וגלילאו.

אף על פי שלמחקריו המדעיים אין ערך רב כיום, שכן הסתבר שרבים מהם מכילים שגיאות מהותיות, נודעה להם חשיבות רבה בשל תרומתם לביסוס המתודולוגיה המדעית.

[עריכה] מורשתו

השפעתו של אריסטו על הפילוסופיה הייתה עצומה, והוא נחשב כאחד מהפילוסופים החשובים ביותר בכל הזמנים. בימי הביניים, היה הפילוסוף היווני הראשי שכתביו השתמרו ונקראו בתרבות המערב. כה רבה הייתה ההערכה אליו, עד שכונה בפשטות "הפילוסוף", ללא שיהיה צורך לפרט למי הכוונה. בעיקר הייתה רבה השפעתו על תומאס אקווינס שניסה לשלב את התפיסות האריסטוטליות בסכולסטיקה הנוצרית, ובדומה לכך בהגותו של הרמב"ם בספרו "מורה נבוכים".