ארצות הברית

ארצות הברית של אמריקה
דגל סמל
מוטו לאומי: מ-1779 ועד 1956 - "E pluribus unum" (מלטינית: "מתוך רבים, אחד") 1956 והלאה - "In God We Trust" (מאנגלית: "באל נשים מבטחנו")
המנון לאומי: הדגל זרוע הכוכבים
יבשת	אמריקה, צפון אמריקה
שפה רשמית	רשמית: אין. בפועל: אנגלית[1]
עיר בירה	וושינגטון 38°54′49″N 77°0′48″W
העיר הגדולה ביותר	ניו יורק
משטר	דמוקרטיה נשיאותית פדרלית
ראש המדינה - נשיא - סגן נשיא	נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש דיק צ'ייני
הקמה - עצמאות - תאריך	מלחמת העצמאות של ארצות הברית מבריטניה 4 ביולי 1776
שטח סה"כ: אחוז מים:	9,631,419 קמ"ר 4.87% 3 בעולם
אוכלוסייה סה"כ: (אוקטובר 2006) צפיפות:	300,006,000 נפש 30.7 נפש לקמ"ר 3 בעולם
תמ"ג סה"כ: (2006) תמ"ג לנפש:	$13,049 מיליארד $43,555 1 בעולם
מטבע	דולר אמריקאי ($)
אזור זמן	UTC -5 - -10
סיומת אינטרנט	US
קידומת בינלאומית	1+

ארצות הברית של אמריקה (אנגלית: United States of America) היא פדרציה ורפובליקה-חוקתית המורכבת מחמישים מדינות ומחוזות פדרליים. המדינה שוכן בעיקר במרכז יבשת צפון אמריקה, שבה נמצאות 48 מהמדינות וכן מחוז קולומביה שבו נמצאת העיר וושינגטון, בירת המדינה. ארצות הברית גובלת בצפון בקנדה ובמקסיקו בדרום. מדינת אלסקה שוכנת בצפון-מערב היבשת, כאשר קנדה נמצאת מזרחית לה ורוסיה נמצאת בכיוון מערב, מעבר למצר ברינג. מדינת הוואי היא ארכיפלג השוכן באוקיינוס השקט.

שטחה של ארצות הברית הוא 9.83 מיליון קמ"ר, ואוכלוסייתה מונה למעלה מ-300 מיליון תושבים. ארצות הברית היא אחת מהמדינות המגוונות ביותר מבחינה אתנית, שנוצר כתוצאה מהגירה רחבת היקף ממדינות רבות. כלכלת ארצות הברית היא הכלכלה הלאומית הגדולה ביותר בעולם, והתוצר המקומי הגולמי שלה היה למעלה מ-13 טריליון דולר בשנת 2006.

ארצות הברית נוסדה על ידי שלוש עשרה המושבות של בריטניה הגדולה שהוקמו לאורך חוף האוקיינוס האטלנטי. המושבות הכריזו על עצמאותן ב-4 ביולי 1776. המרד אורגן על ידי הקונגרס הקונטיננטלי ובמסגרתו הצליחו המושבות לנצח את בריטניה הגדולה במסגרת מלחמת העצמאות של ארצות הברית, שהייתה למלחמת העצמאות הקולוניאלית המוצלחת הראשונה ^[2]. לאחר תקופה קצרה שבה תקנון הקונפדרציה היה המסמך שלפיו התנהלה המדינה נכנס לתוקף ב-17 בספטמבר 1787 מסמך שלפיו הוקמה ממשלה מרכזית חדשה - חוקת ארצות הברית. מגילת הזכויות, שכללה עשרה תיקונים לחוקה, אושררה ב-1791.

במהלך המאה ה-19 ארצות הברית רכשה אדמות מצרפת, ספרד, הממלכה המאוחדת, מקסיקו ורוסיה, וסיפחה את רפובליקת טקסס ורפובליקת הוואי. המחלוקות בין מדינות הדרום החקלאיות למדינות הצפון התעשייתיות בסוגיית זכויות המדינות והרחבת העבדות בארצות הברית הובילו לפריצתה של מלחמת האזרחים האמריקנית בשנות ה-60. נצחונו של הצפון מנע את פיצולה הקבוע של המדינה, והוביל בסופו של דבר לסיומה של העבדות החוקית בארצות הברית. מלחמת ארצות הברית-ספרד ומלחמת העולם הראשונה חיזקו את מעמדה של ארצות הברית כמעצמה צבאית. ארצות הברית הייתה ב-1945 למדינה הראשונה שהחלה לצבור נשק גרעיני לאחר מלחמת העולם השנייה, חברה קבועה במועצת הביטחון של האומות המאוחדות החל מה-17 בינואר 1946, והמייסדת של הברית הצפון אטלנטית ב-4 באפריל 1949.

גם כיום ארצות הברית היא מעצמת על, והיא בעלת חשיבות מכרעת בכלכלה, בביטחון וביחסי החוץ הבינלאומיים.

[עריכה] אטימולוגיה

המילה אמריקה, כהתייחסות לחצי הכדור המערבי, נכנסה לשימוש ככל הנראה ב-1507 לאחר שאמריגו וספוצ'י ביקר ביבשת ^[3]. שמה המלא של המדינה שימש לראשונה באופן רשמי בהכרזת העצמאות, שהייתה "ההכרזה פה אחד של שלוש-עשר ארצות הברית של אמריקה" שאומצה על ידי "נציגי ארצות הברית של אמריקה" ב-4 ביולי 1776. שמה הנוכחי של המדינה נקבע ב-15 בנובמבר 1777, כאשר הקונגרס הקונטיננטלי השני אימץ את תקנון הקונפדרציה, שבסעיפו הראשון נאמר "שמה של המדינה יהיה 'ארצות הברית של אמריקה'". הקיצורים הנפוצים לשמה של המדינה הם ארצות הברית (United States),‏ U.S,‏ U.S.A, ואמריקה.

הדרך הנפוצה להתייחס לאזרח של ארצות הברית ולמדינה עצמה היא התואר "אמריקני". התואר אמריקני כמעט ואינו משמש בשפה האנגלית כהתייחסות לגורם כלשהו שאיננו קשור לארצות הברית. השימוש הראשוני בביטוי "ארצות הברית" היה בלשון רבים, אך לאורך שנות קיומה של המדינה הוא הפך בהדרגה לביטוי המשמש בלשון יחיד. צורה זו היא הצורה התקנית כיום ^[4].

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של ארצות הברית

[עריכה] התקופה הקדם קולוניאלית ותחילת הקולוניזציה

ערכים מורחבים – שלוש עשרה המושבות

העדויות הארכאולוגיות והגאולוגיות מעידות על כך שאמריקה הצפונית הייתה מיושבת על ידי אנשים שהיגרו אליה מאסיה דרך מיצר ברינג כבר לפני 11,000 שנים ^[5]. אנשים אלו הפכו לילידים שאכלסו את אמריקה לפני הגעת משלחות הכיבוש והקולוניזציה האירופאיות בשלהי המאה ה-15. בשל טעותו של קולומבוס ילידים אלו כונו בתחילה בשם אינדיאנים (כלומר תושבי "אינדייה", היא הודו בשפות האירופאיות). תרבויות רבות שגשגו ביבשת אמריקה לפני הגעת האירופאים, ובהם האולמקים והאצטקים בדרום-מערב היבשת ותרבות אדנה במזרחה. התרבויות הללו התפתחו במהלך השנים והפכו לאוכלוסיות גדולות וצפופות.

בשנת 1492 הוביל הספן האיטלקי כריסטופר קולומבוס משלחת אשר מומנה באופן חלקי על ידי ספרד במטרה למצוא נתיב שיט חדש להודו מכיוון מערב. לאחר מסע של יותר מחודש ימים הגיעה המשלחת לאזור האיים הקאריביים ויצרו לראשונה קשר עם אכלוסיית הילדים במקום.

ה"מייפלאוור" אשר הובילה צליינים לעולם החדש ב-1620, בציור של ויליאם הלסאל משנת 1882

הנוכחות הספרדית המוקדמת ביותר על אדמת ארצות הברית של ימינו היא זו של חואן פונסה דה לאון, שהגיע לאזור ב-2 באפריל 1513 לחוף עשיר שאותו כינה לה פלורידה.^[6]

הספרדים שלחו מספר מתיישבים, והקימו את היישובים האירופאים הקבועים הראשונים בחלק היבשתי של ארצות הברית. ההתיישבות הראשונה הייתה בסנט אוגוסטין, פלורידה ב-1565, ולאחריה הספרדים התיישבו בסנטה פה, ניו מקסיקו, סן אנטוניו, טוסון, סן דייגו, לוס אנג'לס וסן פרנסיסקו. רוב היישובים הספרדיים הוקמו לאורך החוף הקליפורני של נהר סנטה פה בניו מקסיקו. במקביל סוחרי פרוות צרפתים החלו להקים יישובים באזור צרפת החדשה סביב הימות הגדולות.

התיישבות הקבע הראשונה של אנגליה בעולם החדש הייתה המושבה ג'יימסטאון בוירג'יניה אשר נוסדה ב-1607. בין סוף שנות העשרה של המאה ה-17 נשלחו ועד למהפכה האמריקאית חלק מהמושבות היו מושבות עונשין החל משנות ה-20 של המאה ה-17 ועד מלחמת העצמאות של ארצות הברית. מ-1614 החלה גם הולנד להקים יישובים באזור הדרומי של נהר ההדסון כולל את ניו אמסטרדם באי מנהטן. עד 1674 הכוחות האנגלים הצליחו לכבוש את המושבות ההולנדיות במהלך מלחמות הולנד-אנגליה. בעקבות הכיבוש שמה של המושבה ההולנדית הולנד החדשה שונה לניו יורק. על תחילת המאה ה-18 הפכו העבדים האפריקניים למקור עיקרי לעבודות כפיים רבות ברחבי היבשת.

לאחר שבשנת 1729 קרוליינה הצפונית הפכה למושבה נפרדת מקרוליינה הדרומית ולאחר יישוב ג'ורג'יה בשנת 1732, הושלמה היווסדותם של שלוש עשרה המושבות הבריטיות בחוף המזרחי של צפון אמריקה אשר יהפכו לבסוף לארצות הברית של אמריקה. לכל אחת מן המושבות היה שלטון עצמי - בכל מושבה מינה המלך האנגלי מושל ולצידו פקידים, אך לצידו גם המתיישבים השתתפו בשלטון, בעיקר בהחלטות שנוגעות למיסוי, גיוס לצבא ועניינים משפטיים. במהלך השנים במושבות נוצרה תרבות חדשה, ששילבה תרבות אנגלית ואירופאית, וכן אלמנטים של תרבות שלא התקיימה קודם, ושהתפתחה בעיקר בגלל התנאים הגאוגרפיים והתברואתיים בצפון אמריקה. על אף שתושבי שלוש עשרה המושבות היו כפופים לתשלום מסים לשלטונות הבריטים, לא הייתה להם שום נציגות בבית הנבחרים של בריטניה הגדולה. המתיישבים, שמספרם הגיע כבר ל-3 מיליון בשנת 1770, החלו בהדרגה לראות את עצמם כאמריקנים עצמאיים בעלי מחשבות שונות משל הריבונות הבריטית הנוכחית. בעקבות זאת הם בזו לפיקוח הבריטי עליהם, למרות שהיה רופף ביותר כיוון שבריטניה הייתה טרודה בעצמה במלחמות דוגמת מלחמת שבע השנים.

[עריכה] השגת עצמאות וההתפשטות מערבה

ציור מתחילת המאה ה-19 אשר מתאר את הכרזת העצמאות של ארצות הברית

באמצע המאה השמונה עשרה החלה תסיסה בקרב אוכלוסיית המושבות על רקע הטלת מיסים על ידי השלטון הבריטי מבלי לתת ייצוג פוליטי נאות לאנשי המושבות. המצב הגיע לרתיחה בשנות ה-70 של המאה, עם טבח בוסטון (1770) ומסיבת התה של בוסטון (1773). המושבות התארגנו במסגרת הקונגרס הקונטיננטלי (החל מ-1774), וב-1775 הקימו את הצבא הקונטיננטלי, העמידו בראשותו את ג'ורג' וושינגטון, ופתחו במלחמת העצמאות האמריקאית. במהלך המלחמה, ב-4 ביולי 1776, נחתמה בפילדלפיה הכרזת העצמאות של ארצות הברית. המלחמה, שנמשכה גם אחרי הכרזת העצמאות, הוכרעה עם ניצחון האמריקאים והצרפתים בקרב יורקטאון ב-1781, והסתיימה זמן קצר אחר כך. הבריטים הכירו בעצמאות המדינה הצעירה בחוזה פריז ב-1783.

ההתפשטות מערבה

בתחילה הייתה ארצות הברית קונפדרציה רופפת של שלוש עשרה המדינות. אולם מבנה זה לא היה מספיק למדינה, שהתאוששה מהמלחמה. ב-1787 כונסה בפילדלפיה הוועידה החוקתית על מנת לגבש חוקה, תוך מחלוקת בין הפדרליסטים, שרצו איחוד חזק יותר הכולל ממשלה פדרלית חזקה שיכולה לגבות מיסים, לבין מתנגדיהם שחששו מחידוש העריצות ממנה הם השתחררו זה עתה. חוקת ארצות הברית אושררה על ידי מספיק מדינות ב-1788 ונכנסה לתוקף ב-1789. לנשיא הראשון תחת החוקה החדשה נבחר ג'ורג' וושינגטון.

עם תום המלחמה החלה התפשטות ארצות הברית מערבה, במה שנחשב כייעוד אלוהי. הם התחילו בהתיישבות באזורים שבין הרי האפלצ'ים לנהר המיסיסיפי, שלפחות להלכה היו חלק משטח המדינה, ואורגנו כטריטוריות שעתידות להפוך למדינות. ב-1803 חתמה ארצות הברית בראשותו של תומאס ג'פרסון עם צרפת של נפוליאון על הסכם רכישת לואיזיאנה בה נוסף לשטח ארצות הברית אזור המערב התיכון בין המיסיסיפי להרי הרוקי, וב-1819 קנתה ארצות הברית את פלורידה מספרד.

אולם ההתפשטות לא התקיימה רק בדרכי שלום. היא הביאה לעימותים נגד האינדיאנים, למלחמת 1812 נגד בריטניה, למהפכה הטקסנית (1835 - 1836) ומלחמת ארצות הברית-מקסיקו (1846 - 1848).

[עריכה] מלחמת האזרחים והתפתחות התעשייה

ערכים מורחבים – מלחמת האזרחים האמריקנית, תקופת השיקום, מלחמת ארצות הברית-ספרד

קרב גטיסבורג נחשב לקרב האכזרי ביותר במלחמת האזרחים האמריקאית, ולעתים מוזכר כנקודת המפנה של המלחמה.

ההתפשטות מערבה תרמה רבות גם לעימות הפנימי בשאלת העבדות. ארצות הברית הייתה קרועה בין מדינות הצפון התעשייתיות בהן העבדות הייתה אסורה, למדינות הדרום החקלאיות שכלכלתן התבססה על העבדות. אף אחד מהצדדים לא הצליח לכפות את עמדתו, והמאבק התמקד סביב קבלת מדינות חדשות לברית, כאשר כל אחד מהצדדים חשש שייווצר רוב מוצק נגדו. במשך המחצית השנייה של המאה ה-19 נערכו מספר ניסיונות של פשרה (פשרת מיזורי מ-1820, ופשרת 1850) שדאגו שיישמר האיזון בין מדינות העבדות והמדינות החופשיות. אבל בשנות ה-50 חלה הקצנה בשני המחנות. תומכי העבדות הצליחו לבטל את השגי הצפון עם קבלת חוק קנזס-נברסקה, ופעלו לאכיפת הסגרת עבדים שברחו צפונה. לעומתם בצפון התחזקה תנועת ההתנגדות לעבדות וקמה המפלגה הרפובליקנית.

כאשר אברהם לינקולן נבחר לנשיאות מטעמה פרשו מדינות הדרום זו אחר זו מהברית והקימו את קונפדרציית המדינות של אמריקה, וניתן האות למלחמת האזרחים העקובה מדם שהתחוללה בין 1861 ל-1865, בה ניצח לבסוף הצפון.

עם תום המלחמה וביטול העבדות (בתיקון ה-13 לחוקה) עלתה שאלת שילובן מחדש של המדינות המורדות באיחוד, במסגרת מה שכונה "תקופת השיקום" ("Reconstruction"). לינקולן היה בעד עמדה פייסנית כלפי מדינות הדרום המובסות, אולם הוא נרצח כמעט מיד אחרי סיום המלחמה על ידי מתנקש דרומי, והקונגרס בו היו מיוצגות רק המדינות שנותרו נאמנות לאיחוד ושהיה בשליטה רפובליקנית, הוביל קו נוקשה ונקמני כלפי הדרום שכלל הטלת ממשל צבאי ותנאים נוקשים על קבלת המדינות הפורשות חזרה לברית. תקופת השיקום הסתיימה ב-1877, עם הוצאת הצבא הפדרלי ממדינות הדרום. היחס העויין של אנשי הדרום הלבנים המובסים כלפי הצפוניים והעבדים המשוחררים (כפי שהתבטא בהקמת הקו קלוקס קלן) גרם לכך שמצב האפרו-אמריקאים לא השתנה בהרבה ממצבם בתקופת העבדות עד לאמצע המאה ה-20, והתקיימה מדיניות ההפרדה הגזעית תחת הכותרת "שווה אך נפרד".

התקופה שלאחר המלחמה הייתה תקופה של צמיחה אדירה של המגזר התעשייתי בארצות הברית, ומהפכה של מעבר מחברה של חקלאים ובעלי מקצוע מומחים, לחברה מתועשת. המהפכה כללה גם מהפכה תחבורתית, של רישות המדינה במסילות ברזל, וגל הגירה עצום של כ-40 מיליון איש שהגיעו מאירופה וממזרח אסיה. הממשל עודד את התעשיינים החדשים הן בסובסידיות, והן במדיניות של מכסי מגן גבוהים. אולם לתקופה זו, שכונתה בביקורת "העידן המוזהב" (The gilded age), היו גם צדדים שליליים רבים: בעלי ההון החדשים ("הברונים השודדים"), צברו הון עצום בתקופה קצרה. בעלי הון מעטים השתלטו על הכלכלה על ידי הקמת קרטלים. הממשל הושחת, ונוצרו פערים חברתיים עצומים.

מהגרים המגיעים לאליס איילנד בשנת 1902

כתגובה לכך הוקמו מספר תנועות מחאה ורפורמה: הפועלים החלו בהקמת האיגודים המקצועיים (בשנות ה-70' וה-80'), החקלאים הקימו את התנועה הפופוליסטית שהגיעה לשיאה בשנות ה-90', ואנשי המעמד הבינוני הובילו את הרפורמה הפרוגרסיבית שהשתלטה על הפוליטיקה האמריקאית בשני העשורים הראשונים של המאה ה-20 (מתחילת ממשל תיאודור רוזוולט ועד תום ממשלו של וודרו וילסון), והובילה תיקונים בממשל, והטלת הגבלות על הקרטלים ופיקוח על המסחר.

[עריכה] מלחמת העולם הראשונה, השפל הגדול ומלחמת העולם השנייה

ערכים מורחבים – מלחמת העולם הראשונה, השפל הגדול, מלחמת העולם השנייה

חווה נטושה בדקוטה הדרומית אשר נקברה בסופת האבק "קערת האבק", 1936

בתחילת מלחמת העולם הראשונה ארצות הברית, בהנהגתו של וודרו וילסון, הקפידה על הנייטרליות, אולם, הקשרים ההיסטוריים והלשוניים בין ארצות הברית והממלכה המאוחדת, ותפיסת המלחמה (במיוחד אחרי נפילת השלטון הצארי באימפריה הרוסית) כמלחמה בין הדמוקרטיה לאוטוקרטיה גרמו לרוב הציבור לגלות אהדה רבה יותר לצד מדינות ההסכמה. אולם ב2 באפריל 1917 הצטרפה ארצות הברת לבעלות הברית ושברה את מאזן הכוחות.

מלחמת העולם הראשונה הסתיימה בהתמוטטות צבאית וכלכלית של גרמניה, אולם מבלי שגרמניה עצמה נכבשה. תוצאת ועידות השלום בפריז ביוני 1919, היה חוזה ורסאי - סופה הרשמי של המלחמה. בין 440 סעיפיו, דרש החוזה שגרמניה תקבל אחריות על פתיחת המלחמה ותשלם פיצויים כבדים. ההסכם כלל גם פסקה, שחייבה את הקמת חבר הלאומים. הסנאט האמריקאי מעולם לא אישר את האמנה, למרות מסע התמיכה באמנה שבו פצח נשיא ארצות הברית, וודרו וילסון. ארצות הברית נשאה ונתנה על חוזה שלום נפרד עם גרמניה, שהושלם באוגוסט 1921.

בשנת 1920 תנועת זכויות האישה הביאה להתיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית אשר העניק זכויות פוליטיות לנשים האמריקאיות. באופן חלקי בשל כך שאינדיאנים רבים שרתו במלחמת העולם הראשונה, כל האינדיאנים בארצות הברית זכו לקבל אזרחות אמריקאית לפי חוק אשר חוקק בשנת 1924 (Indian Citizenship Act of 1924).

לאחר מלחמת העולם הראשונה, במשך רוב שנות ה-20, ארצות הברית נהנתה מתקופה של צמיחה כלכלית (בעיקר בתעשייה) ותרבותית שזכתה בהמשך לכינוי ל"שנות העשרים הסוערות". לאחר קריסת בורסת המניות של ניו יורק בשנת 1929 הסתיימה תקופת הצמיחה ופרץ השפל הגדול, הנחשב כיום לתקופת המיתון הקשה ביותר אי-פעם, שהובילה לזינוק חד באבטלה ולמיתון כבד. ב-1932 נבחר פרנקלין דלאנו רוזוולט מהמפלגה הדמוקרטית לנשיאות והחל במדיניות של רווחה (כמו למשל הקמת הביטוח הלאומי ב-1933) והאבטלה החלה פוחתת.

כבר בפרוץ מלחמת העולם השנייה ארה"ב העניקה משלוחי תחמושת וסיוע כלכלי קל לבריטניה במלחמתה כנגד גרמניה הנאצית. ב-7 בדצמבר 1941 תקפו מטוסי חיל האוויר היפני את מעגן הצי האמריקאי בפרל הארבור שבהוואי. בעקבות התקיפה, אישר הקונגרס את הצעת הנשיא רוזוולט על הכרזת מלחמה על מדינות הציר - גרמניה, איטליה, בולגריה, הונגריה, סלובקיה ויפן. ארה"ב נכנסה למלחמה דרך צפון אפריקה (אותה כבשה מידי כוחות צבא איטלקיים וצבא צרפת של וישי) והתקדמה בהדרגה לתוך איטליה, אחר כך לתוך אוסטריה וצרפת ולגרמניה עצמה.

ב-1944, זמן קצר אחרי הבחירות הרביעיות בהן התמודד וניצח רוזוולט, הוא נפטר. את מקומו ירש סגנו, הארי טרומן. טרומן היה חסר ניסיון או השכלה צבאית. אף על פי כן, ב-7 במאי 1945 נכנעו גרמניה וב-16 באוגוסט נכנעה יפן רשמית. ארה"ב החלה בגיבוש תוכניות שיקום למדינות אירופה ויפן. אם כי ברית המועצות, שכבשה את מדינות מזרח אירופה (פולין, מזרח גרמניה, צ'כוסלובקיה, הונגריה, רומניה ובולגריה, כאשר גם ביוגוסלביה ואלבניה היה שלטון בעל אופי סוציאליסטי) הפכה את העולם לדו-קוטבי, כאשר ברית המועצות עומדת בראש המחנה הקומוניסטי.

[עריכה] המלחמה הקרה וזכויות האזרח

ערכים מורחבים – המלחמה הקרה, התנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית, מלחמת וייטנאם

פעיל זכויות האדם וזוכה פרס נובל לשלום, מרטין לותר קינג, נואם בצעדה לוושינגטון הבירה את נאומו "יש לי חלום" ("I Have a Dream")

לאחר מלחמת העולם השנייה התנהל מאבק בין ארצות הברית וברית המועצות על אזורי השליטה בעולם, כאשר דרום אמריקה נפלה להשפעה אמריקאית יותר, במזרח הרחוק התנהלו מלחמות בין הכוחות התומכים בקומוניזם שקיבלו תמיכה מברית המועצות לבין הכוחות שתמכו בקפיטליזם אשר קיבלו תמיכה מארצות הברית, לאחר מאבק עקוב מדם סין נפלה להשפעה קומוניסטית. ב-1950 בעקבות הבהלה שנוצרה מהפכת המזרח הרחוק לקומוניסטי ברובו, ארה"ב (ביחד עם כוחות המערב) השתתפה במלחמת קוריאה, שהיה בפועל ההתנגשות המזוינת הראשונה בין כוחות המערב (הקפיטליסטי-דמוקרטי) לבין כוחות הגוש המזרחי הקומוניסטי. ב-1952 תמו 20 שנות שלטון המפלגה הדמוקרטית עם ניצחונו של דווייט אייזנהאואר הרפובליקני. במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20 עלתה המחתרת הקומוניסטית בצפון וייטנאם.

בשנת 1955 החלו האפרו-אמריקאים לפעול למען זכויותיהם ושילובם באוכלוסייה הכללית. כך, למשל, ב-1957 החלו תלמידים שחורים ללמוד בבית ספר תיכון ללבנים בליטל רוק, ארקנסו. מה גם סיפורה של רוזה פארקס, שסירבה לקום באוטובוס למען אדם לבן, שינה את פני ההיסטוריה. מדיניות "שווה אבל נפרד" הגיעה לקיצה. אך יחד עם זאת ההפלייה הגזעית נותרה מוחשית עד שב-1963 ארגוני השחורים בארצות הברית ארגנו צעדה לוושינגטון הבירה בו השתתפו כ-רבע מיליון בני אדם (רובם שחורים) בהם גם מרטין לותר קינג, שבו הוא השמיע את נאומו חוצב הלבבות "יש לי חלום". ב-1960 נבחר הנשיא הצעיר ביותר עד אז, ג'ון פיצג'רלד קנדי הדמוקרטי.

ב-1961 התעורר משבר הטילים בקובה, עם הנחתם של משגרי טילים סובייטים באי קובה, במרחק 145 ק"מ מחופי פלורידה. קנדי פעל לסיום המשבר באמצעים דיפלומטיים והצליח, וזכה להערכה רבה, בעולם ובבית. ב-1963 נרצח קנדי. מספר תאוריות קשר הועלו בנוגע לרצח. במקומו מונה סגנו, לינדון ביינס ג'ונסון.

ג'ונסון נבחר ברוב הגדול ביותר בתולדות ארה"ב ב-1964. אותה השנה הורה ג'ונסון לשלוח כוחות צבאיים קרביים לוייטנאם, זאת אחרי כמה שנים שבהן ארה"ב שלחה יועצים לדרום וייטנאם. ארה"ב החלה להתערב ולאט לאט התחזקה תנועת מחאה כנגד המלחמה. התנועה התחזקה ודרשה מג'ונסון ומזכיר ההגנה שלו, רוברט מקנמארה, להתפטר. מקנמרה פוטר רק בשלהי ימיו של ג'ונסון בבית הלבן, אך הכוחות לא פונו. ב-1968 הביס המועמד הרפובליקני, ריצ'רד מילהאוס ניקסון את יריבו האמפרי, ומונה לנשיא ארה"ב. הוא ניסה לסיים את מלחמת וייטנאם, ועשה זו כאשר בינואר 1972 נחתם ההסכם שהביא לפינוי הכוחות האמריקאיים מהמדינה ולמעשה התיר את כיבושה על ידי הוייטקונג הקומוניסטי.

בשל פרשת ווטרגייט בשנת 1974, ניקסון נאלץ להתפטר ובמקומו הושבע סגן הנשיא ג'רלד פורד כנשיא ארצות הברית במקום ניקסון המתפטר. במשך כהונתו של ג'ימי קרטר במהלך שנות השבעים המאוחרות, כלכלת ארצות הברית עברה סטגפלציה (שילוב של עליית מחירים במשק, התגברות האבטלה ונסיגה בפיתוח הכלכלי). בחירתו של רונלד רייגן כנשיא בשנת 1980 ציינה שינוי משמעותי לכיוון הימין בפוליטיקה אמריקאית אשר באו לידי ביטוי בעיקר במדיניות כלכלית שמרנית שכללה קיצוץ במיסים והפחתת הוצאות הרווחה (קו כלכלי אשר זכה לכינוי "