אירו

אירו

שם המטבע	Euro, ευρώ, евро
ISO 4217	EUR
משתמש(ים)	מדינות "גוש האירו": אוסטריה, איטליה, אירלנד, בלגיה, גרמניה, הולנד, יוון, לוקסמבורג, מלטה, סלובניה, ספרד, פורטוגל, פינלנד, צרפת, קפריסין. מדינות נוספות: אנדורה, מונטנגרו, מונקו, סן מרינו, קוסובו, קריית הוותיקן.
יחידות משנה
1/100	אירו סנט
סמל	€
מטבעות בשימוש	1, 2 [1], 5 , 10 , 20 , ו-50 סנטים 1 אירו ו-2 אירו
שטרות בשימוש	5, 10, 20, 50, 100, 200, ו-500 אירו
בנק מרכזי	הבנק המרכזי האירופי
אתר אינטרנט	http://www.ecb.eu/

האירו (Euro, מסומן € ולפי תקן ISO 4217 סימנו הבנקאי הוא EUR) הוא המטבע האחיד של חמש-עשרה מתוך עשרים ושבע המדינות החברות באיחוד האירופי. מדינות אלו מכונות 'גוש האירו'.

[עריכה] המדינות המשתמשות באירו

• 15 המדינות החברות באיחוד האירופי המהוות את גוש האירו (מכונה גם "מרחב האירו" - "eurozone"), ובהן האירו משמש כמטבע היחיד: אוסטריה, איטליה, אירלנד, בלגיה, גרמניה, הולנד, יוון, לוקסמבורג, מלטה, סלובניה, ספרד, פורטוגל, פינלנד, צרפת וקפריסין.
• 3 מדינות אירופיות קטנות, שאינן חברות באיחוד האירופי, חתמו על הסכמים עם האיחוד לפיהם הן רשאיות להשתמש באירו ואף להטביע מטבעות עם צד לאומי ייחודי שלהן: מונקו, סן מרינו וקריית הוותיקן.
• 3 מדינות באירופה שהנהיגו את האירו באופן חד-צדדי: אנדורה, מונטנגרו וקוסובו. לאנדורה אין מטבע עצמאי, ולפני הנהגת האירו היא השתמשה במקביל במטבעות של ספרד ושל צרפת. מונטנגרו וקוסובו היו חלק מיוגוסלביה והשתמשו בעבר במטבעות של יוגוסלביה, סרביה או גרמניה. לשלוש המדינות האלה אין רשות להנפיק מטבעות אירו, ואין שיתוף פעולה בינן לבין האיחוד האירופי בנוגע לשימוש באירו.
• 2 טריטוריות אוטונומיות של צרפת מחוץ לאירופה: מיוט וסן פייר ומיקלון. בנוסף להן משתמשות באירו כל הטריטוריות מחוץ לאירופה שנחשבות חלק מצרפת. טריטוריות אוטונומיות אחרות של צרפת משתמשות במטבעות אחרים^[2].

החברות הוותיקות באיחוד האירופי שלא הצטרפו לגוש האירו הן הממלכה המאוחדת, דנמרק ושבדיה, ולא צפוי כי מדינות אלו תצטרפנה בעתיד הקרוב^[3].

חברות נוספות באיחוד האירופי שאינן חלק מגוש האירו הן שבע מעשר המדינות שהצטרפו לאיחוד האירופי ב-1 במאי 2004 (אסטוניה, הונגריה, לטביה, ליטא, סלובקיה, פולין וצ'כיה). מדינות אלו התחייבו לאמץ את האירו כשיעמדו בתנאים הכלכליים הנדרשים על פי אמנת מאסטריכט. בולגריה ורומניה שהצטרפו לאיחוד ב-1 בינואר 2007 גם הן אינן חלק מגוש האירו.

[עריכה] שם המטבע

השם אירו נגזר מהמילה אירופה, ובכל שפה הוא מבוטא כפי שמבוטאת תחילתה של המילה אירופה. מכיוון שצורת הביטוי של המילה אירופה משתנה ממדינה למדינה משתנה בהתאם גם צורת הביטוי של שם המטבע.

בגרמנית מבוטא שם המטבע כאוֹירו, באנגלית מבוטא שם המטבע כ"יורו", בספרדית ואיטלקית כ"אֶאוּרו", וביוונית כ"אֶברוֹ". יחידת המשנה קרויה אירו-סנט (Euro cent) או בקיצור סנט (cent), אבל ביוונית היא קרויה לפטה (λέπτα). בצרפתית מקובל להשתמש במילה "סַנְטִים" (centime), הן משום שכך נקרא החלק המאה של הפרנק הצרפתי, והן כדי למנוע בלבול, שכן משמעות המילה cent בצרפתית היא "מאה". באיטלקית נקרא הסנט בלשון הדיבור צֶ'נְטֶזִימוֹ (centesimo).

בעברית, השם הרשמי של המטבע, כפי שקבעה האקדמיה ללשון העברית, הוא "אירו" הנגזר מהמילה אירופה. בנק ישראל ורוב העיתונים בעברית הולכים על-פי הקביעה הזאת, אולם העורכים הלשוניים של עיתון הארץ החליטו לאמץ את הצורה "יורו". הצורה "יורו", על-פי הגיית שם המטבע באנגלית, מקובלת יותר בלשון הדיבור.

הקיצור לאירו בכל מדינות אירופה בהן משתמשים באותיות לטיניות הוא EUR, וזהו גם קוד ISO של המטבע. הקוד הזה חורג מהכללים הקבועים של תקן ISO, אולם הוא אושר בכל זאת. ביוון, שאיננה משתמשת באלפבית הלטיני, נהוג קיצור שונה בתקשורת המקומית.

[עריכה] אחריות מוניטרית

על האירו אחראים הבנק המרכזי האירופי והבנקים המרכזיים הלאומיים של המדינות החברות. הבנק המרכזי האירופי (שמקום מושבו בפרנקפורט) אחראי בלעדית על המדיניות המוניטרית של האיחוד המוניטרי האירופי, בעוד שהבנקים המרכזיים הלאומיים, הכפופים לבנק המרכזי האירופי, אחראיים על הנפקת השטרות והמטבעות והפצתם ברחבי גוש האירו, ועל תפעול מערכת התשלומים של גוש האירו.

[עריכה] השקת האירו

האירו הושק ב-1 בינואר 1999. באותו יום המטבעות הלאומיים הוצמדו לאירו בשער חליפין קבוע ובלתי-משתנה, ולמעשה הם הפסיקו להתקיים כמטבעות עצמאיים. יוון צורפה לאירו מאוחר יותר, והדרכמה היוונית הוצמדה לאירו ב-1 בינואר 2001. השימוש במטבעות ובשטרות הלאומיים המשיך להתקיים עד ה-1 בינואר 2002 (המכונה גם "יום ה-€"). ביום זה החל תהליך הוצאת המטבעות והשטרות הלאומיים מהמחזור הכספי והחלפתם במטבעות ובשטרות האירו החדשים, ולאחר תהליך חפיפה של כחודשיים, הפך האירו להיות ההילך החוקי היחיד של גוש האירו.

[עריכה] המטבעות שהוחלפו

האירו החליף את המטבעות שהיו נהוגים במדינות השונות עד להנהגתו ב-1 בינואר 2002:

שערי ההמרה של המטבעות הישנים לאירו מוצגים בטבלה שמשמאל. תאריך קביעת שער החליפין של 11 במטבעות הראשונים היה ב-31 בדצמבר 1998, של הדרכמה ב-19 ביוני 2000, של הטולר הסלובני ב-11 ביולי 2006 ושל הלירה המלטזית והלירה הקפריסאית ב-10 ביולי 2007.

• אוסטריה: שילינג אוסטרי
• איטליה: לירה איטלקית
• אירלנד: לירה אירית
• בלגיה: פרנק בלגי
• גרמניה: מרק גרמני
• הולנד: גילדן
• יוון: דרכמה
• לוקסמבורג: פרנק לוקסמבורגי
• ספרד: פזטה ספרדית
• פורטוגל: אשקודו
• פינלנד: מרק פיני
• צרפת: פרנק צרפתי
• סלובניה: טולר סלובני (1 בינואר 2007)
• מלטה: לירה מלטזית (1 בינואר 2008)
• קפריסין: לירה קפריסאית (1 בינואר 2008)

[עריכה] תיאור המטבע

האירו הינו יחידת המטבע העיקרית. יחידת המשנה הינה סנט. מאה סנטים מהווים אירו אחד.

שטרות האירו אחידים בכל המדינות החברות בגוש האירו, והם מודפסים בערכים של 5, 10, 20, 50, 100, 200, ו-500 אירו. על השטרות מודפסים איורים של גשרים ושערים בדויים, לפי סגנונות אדריכליים שונים, כדי לא לקשר אותם למדינות מסוימות.

מטבעות האירו מוטבעים בערכים של 1 סנט, 2 סנטים ^[1], 5 סנטים, 10 סנטים, 20 סנטים, 50 סנטים, 1 אירו ו-2 אירו. למטבעות האירו צד אחד המשותף לכל מדינות גוש האירו, ואילו הצד השני שונה ממדינה למדינה ומותאם למורשת המקומית. עם זאת, המטבעות נחשבים הילך חוקי בכל גוש האירו, ללא תלות בהטבעה על הצד הלאומי של המטבע. לשלוש מדינות בגוש האירו שאינן חברות באיחוד (מונקו, סן מרינו וקריית הוותיקן) יש זכות להטביע מטבעות עם צד לאומי משלהן.
על הצד האחורי של המטבעות בערך 2 אירו מטביעות המדינות השונות הטבעות המתחלפות כל שנה ומשמשות לציון אירועים לאומיים מיוחדים. כמו כן מוטבעים מטבעות לאספנים, שאינם מיועדים לשימוש יום-יומי ואינם מהווים הילך חוקי מחוץ למדינה בה הוטבעו.

[עריכה] השטרות (פנים)

€5	€10	€20	€50
€100	€200	€500

[עריכה] השטרות (גב)

€5	€10	€20	€50
€100	€200	€500

[עריכה] המטבעות (צד משותף - מהדורת 2007)

€2	€1	€0.50	€0.20
€0.10	€0.05	€0.02	€0.01

[עריכה] מטבע של אירו אחד (הצד הלאומי)

אוסטריה	בלגיה	קפריסין	גרמניה
ספרד	פינלנד	צרפת	יוון
אירלנד	איטליה	לוקסמבורג	הולנד
פורטוגל	סלובניה	מלטה	מונקו
סן מרינו	קריית הוותיקן

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אירו

• אתר האירו בתוך אתר הבנק המרכזי האירופי
• אתר האירו בתוך אתר האיחוד האירופי
• אירופה מטילה מטבע
• האירו מגיע - תערוכת צילומים
• ynet עוברים לאירו
• השער היציג של האירו (ומטבעות נוספים), באתר בנק ישראל

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ ^{1.0 1.1} בפינלנד והולנד לא נעשה שימוש במטבעות 1 ו-2 סנט כיוון שהטיפול בערכים קטנים אלו נחשב ללא כדאי מבחינה כלכלית. עם זאת, גם במדינות אלו המטבעות נחשבים להילך חוקי.
2. ^ בנוסף לכל אלה, יש קבוצה של מדינות באפריקה שהיו בעבר מושבות צרפתיות ואשר נהגו להצמיד את המטבעות שלהן (פרנק CFA) לפרנק הצרפתי הצמדה מלאה. כיום הן מצמידות את מטבעותיהן לאירו.
3. ^ הממלכה המאוחדת ודנמרק הצטרפו לאמנת מאסטריכט אחרי שהוסכם כי הן אינן מחויבות להצטרף לאירו. שבדיה מחויבת רשמית להצטרף, אך בשל משאל עם שנערך ב-14 בספטמבר 2003 בו התנגדו רוב אזרחיה להצטרפות לאירו היא נמנעת מהצטרפות. ההימנעות מתבטאת בכך שהיא איננה מצטרפת למנגנון החליפין ERM-II, שהוא אחד מהקריטריונים הכלכליים לקבלה לאירו. הקרונה הדנית הייתה צמודה למארק הגרמני, וכעת היא צמודה לאירו, כך שלהימנעותה של דנמרק מהצטרפות לגוש האירו משמעות סמלית בעיקר.

מטבעות שקדמו לאירו ומטבעות נוספים של האיחוד האירופי

גוש האירו שילינג אוסטרי | פרנק בלגי | גילדן הולנדי | מרק פיני | פרנק צרפתי | מרק גרמני | דרכמה יוונית | פונט אירי | לירה איטלקית | פרנק לוקסמבורגי | פרנק מונקו | אשקודו | לירת סן מרינו | פזטה ספרדית | לירת הוותיקן | טולר סלובני | לירה קפריסאית | לירה מלטזית ERM II קרונה דנית | קרונה אסטונית | לאטס ליטאי | ליטה לטווית | קרונה סלובקית מטבעות אחרים באיחוד האירופי ליש"ט בריטית | קרונה צ'כית | לירה גיברלטרית | פורינט הונגרי | זלוטי פולני | קרונה שבדית | לב | לאו רומני