אילת

ערך זה עוסק בעיר אילת. אם התכוונתם לאוניית חיל הים "אילת", ראו אח"י אילת.

אילת
מחוז	הדרום
תאריך ייסוד	1951
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף יוני 2008:
- אוכלוסייה	46,900 תושבים
- גידול אוכלוסייה	‎0.7%‏ לשנה
- צפיפות אוכלוסייה	553 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט	84,789 דונם
ראש העירייה	מאיר יצחק-הלוי
אילת
דירוג חברתי-כלכלי	בינוני (5 מתוך 10)
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 גילאי 0 - 4 8.9% גילאי 5 - 9 8.4% גילאי 10 - 14 6.5% גילאי 15 - 19 6.3% גילאי 20 - 29 25.4% גילאי 30 - 44 19.8% גילאי 45 - 59 15.3% גילאי 60 - 64 2.9% 65 ומעלה 6.5% (לפי נתוני הלמ"ס לסוף שנת 2006)
חינוך סה"כ בתי ספר 17 –       יסודיים 11 –       על-יסודיים 11 תלמידים 7,184 –       יסודיים 4,071 –       על-יסודיים 3,113 מספר כיתות 277 ממוצע תלמידים לכיתה 26 (לפי נתוני הלמ"ס לסוף שנת 2006)
http://www.eilat.muni.il
[עריכה]

אילת היא עיר במחוז הדרום בישראל, עיר נמל ותיירות. בעברה נקראה אילת אום רשרש (בערבית: أم الرشراش), ובעבר הרחוק יותר בשם עציון גבר. ממועד כיבוש המקום שימשה כמחנה צבאי, נכבשה בשנת 1949, נוסדה כישוב אזרחי בשנת 1952 והוכרזה כעיר בשנת 1959.

אילת סמוכה לטאבה שבשליטת מצרים, ולעקבה שבשליטת ירדן.

משנת 1985 מוגדרת אילת כשטח של "אזור סחר חופשי", ולכן לא משלמים בה מע"מ (פרט לסיגריות ומוצרי-חשמל שונים).

[עריכה] היסטוריה

אילת נזכרת כאחת התחנות במסע בני ישראל במדבר ביציאת מצרים. ראשיתו של היישוב בקצהו הצפוני של ים סוף, הייתה כנראה בעיר עציון-גבר, ששרידיה מצויים בתחומי ירדן, קרוב אל הגבול עמה. אילת הייתה עיר נמל ומסחר ומרכז נחושת. דוד המלך, שכבש את ארץ אדום הסמוכה, השתלט גם על אילת (שנקראה אז אילות).

אזכורים בתנ"ך:

• מלכים ב' י"ד כא: "וַיִּקְחוּ כָּל-עַם יְהוּדָה אֶת-עֲזַרְיָה, וְהוּא בֶּן-שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיַּמְלִכוּ אֹתוֹ תַּחַת אָבִיו אֲמַצְיָהוּ. הוּא בָּנָה אֶת-אֵילַת וַיְשִׁבֶהָ לִיהוּדָה אַחֲרֵי שְׁכַב-הַמֶּלֶךְ עִם-אֲבֹתָיו."
• מלכים ב' ט"ז ו: "בָּעֵת הַהִיא הֵשִׁיב רְצִין מֶלֶךְ-אֲרָם אֶת-אֵילַת לַאֲרָם, וַיְנַשֵּׁל אֶת-הַיְּהוּדִים מֵאֵילוֹת; וארמים (וַאֲדֹמִים) בָּאוּ אֵילַת וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה."
• דברים ב ח: ונעבור מאת אחינו בני עשיו, היושבים בשעיר מדרך הערבה מאילת ומעציון גבר

מפרץ אילת, בערך 1945

במסגרת מבצע עובדה, ב-10 במרץ 1949 ט' באדר, נכבשה משטרת אוּם רַשְרַש שלחוף מפרץ אילת, והנפת דגל הדיו במקום ציינה את סיומה של מלחמת העצמאות. במקומה של אום רשרש הוקמה אילת. המושל הראשון באילת היה אברהם זכאי שהלך לעולמו באוקטובר 2007, ולאחר מכן עמדו בראשה ראשי העיר: חנוך ננר, יוסק'ה לוי, אשר אזר, גדי כץ, רפי הוכמן, גבריאל קדוש וכעת מאיר יצחק-הלוי.

העיר אילת הישראלית הוקמה כישוב קטן בתחילת שנות ה-50. בישוב הקטן והמרוחק באותה עת, התגוררו מספר עובדי נמל, אנשי צבא ואסירים משוחררים. התחבורה לעיר הייתה קשה בשנים אלו ונעשתה דרך מצפה רמון או באמצעות מטוסים קלים שנחתו במנחת שהוקם בסמוך לישוב.

מבצע קדש, נתן לאילת תנופה, והיא החלה מתפתחת הן בתור מועצה מקומית הן בזכות הנמל שלה, והן בזכות התחלת ניצול היופי התיירותי שבה. מלחמת ששת הימים, הפכה את אילת לעיר מעבר בדרך לסיני. למרות שמבחינה תיירותית, היא עמדה בצל של מקומות כגון שארם א- שייח', הרי שחשיבותה כמקום מעבר אזרחי וצבאי, תרמו לפיתוחה. הנסיגה הישראלית מסיני במסגרת הסכם השלום עם מצרים, החזירה את אילת למקומה התיירותי הבלעדי לחופי הים האדום בעיקר מבחינת הישראלים. בתי מלון חדשים נבנו בעיר לאורך שנות ה-80 וה-90, בהם בתי מלון מפוארים. למרות פיתוח תיירותי זה, הרי שהמחיר היחסית גבוה של הלינה בעיר, בהשוואה לטורקיה או סיני, הביאו ישראלים רבים להעדיף שלא לנפוש בעיר. גם הסכם השלום עם ירדן, היטיב בעיקר עם שכנתה הירדנית של אילת, עקבה, ופחות עם העיר הישראלית. במהלך שנות ה-90, החלו תיירים זרים לבכר את עקבה וחופי סיני על פני אילת, תופעה שהתעצמה בשנות האינתיפאדה השנייה, והעיר נאלצה "להסתפק" בעיקר בתיירות ישראלית או יהודית מחו"ל.

במהלך רוב שנות קיומה, נהנתה אילת משקט ביטחוני גמור, בעיקר למן מלחמת ששת הימים ובהמשך מהסכמי השלום עם ירדן ומצרים. עם זאת, במחצית שנות ה-2000, החלו גורמי טרור שונים להתבסס בעיקר בסיני ומעט גם בירדן. התבססות זו הביאה לשתי התקפות על העיר: האחת - ירי קטיושות באוגוסט 2005, והאחרת - פיגוע טרור של מחבל מתאבד, בו נרצחו שלושה מתושבי העיר. מעברם של פלסטינים רבים לסיני מרצועת עזה, בצד ידיעות כי גורמי טרור מעוניינים לפגוע בתדמיתה של אילת, הגבירו את החשש מפיגוע אפשרי בעיר. בינואר 2008, לראשונה בתולדות המדינה, נסגרו לתנועת אזרחים אתרי תיירות מרכזיים בסביבה, כגון: הקניון האדום והר צפחות, וכן הכביש המערבי המוביל לעיר.

[עריכה] אוכלוסייה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון ליוני 2008, יש באילת 46,900 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.7%‏. רוב תושבי אילת הם יהודים. היחס בין נשים לגברים הוא 982 נשים לכל 1,000 גברים.

לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2006, העיר מדורגת בינוני (5 מתוך 10) בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת תשס"ו (2005/2006) היה 59.2%. השכר הממוצע של השכירים בשנת 2005 היה 5,275 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,324 ש"ח).

[עריכה] תיירות

"עיר המלכים" בלילה

הרי אילת, אילת ומפרץ אילת. מבט ממזרח למערב.

אילת היא עיר תיירות, כאשר מוקדי המשיכה העיקריים בה הם ים סוף וחופו, תנאי אקלים נוחים בעונת החורף ונוף המפגיש בין מדבר והרים. יש בה גם אתרי שעשועים כגון עיר המלכים, המצפה התת ימי וה-IMAX, בהשוואה למוקדי תיירות בעלי אופי דומה המצויים בחופי אוסטרליה ואמריקה התיכונה, אילת נמצאת במרחק קצר מיבשת אירופה ולכן תיירים רבים מיבשת זו מעדיפים אותה על פני מקומות אחרים.

באילת ממוקמים כ-47 בתי מלון וסך החדרים לאורחים עומד בה על 12,000 לצד מרכזי בילוי ובידור (ביניהם קניון מול הים שהינו הקניון הרווחי בישראל וקניון הילטון מלכת שבא) ואטרקציות כמצפה התת-ימי.

נכון לאוקטובר 2007, לא מתקיימת בנייה של מלונות נוספים חדשים. עתודות הקרקע היחידות המוקצות לצורך כך ממוקמות מסביב ללגונת הרחצה (הבלתי שמישה עקב מחדלי תכנון ובניה) הממוקמת בחלק המזרחי של העיר בין מלון הרודס לגבול עם ירדן.

[עריכה] חינוך

בעיר אילת פועלים מספר בתי ספר יסודיים ממלכתיים: מצפה ים, אלמוג, יעלים, היובל, עציון גבר, הרי אילת, צאלים, אופיר. שני בתי ספר יסודיים ממלכתיים דתיים: ימין הרצוג ואור אבנר (חב"ד) וכן בי"ס אור החיים של ש"ס השייך לחינוך העצמאי.

במסגרת החינוך העל יסודי, קיימים שלושה בתי ספר ממלכתיים הכוללים חט"ב ותיכון יחד: רבין, בגין, וגולדווטר. כמו כן, קיים חינוך על יסודי ממלכתי דתי לבנות במסגרת אולפנת תהילת ישראל לכיתות ז' - י"ב ולבנים במסגרת חט"ב ימין הרצוג עד כיתה ח'. באילת הייתה בעבר חטיבה עליונה (כיתות ט'-י"ב) לתלמידים דתיים אשר נסגרה עקב מיעוט התלמידים.

בשנים האחרונות קיים מאבק של הורים להחזרת החינוך הדתי התיכוני לבנים, אך בינתיים אין הצלחה עקב מיעוט התלמידים המוכנים להתחנך בתיכון דתי בעיר וכן עקב מחלוקות פנימיות בציבור הדתי לגבי אופי המסגרת. מאז שנת 1998 בערך, פועלת באילת ישיבת הסדר, ישיבת "איילת השחר".

החינוך האקדמי באילת כולל קמפוס של אוניברסיטת בן-גוריון וכן את שלוחת מכללת לוינסקי לחינוך. קיימת שלוחה של האוניברסיטה הפתוחה בעיר, אך פעילותה מצומצמת מאוד.

מקומות החינוך והתרבות באילת הם:

• הספרייה העירונית של אילת.
• רשת המתנ"סים של אילת.
• השירות הפסיכולוגי.

בתי ספר יסודיים כגון: אופיר, אלמוג, היובל, הרי אילת, חב"ד, ימין הרצוג, יעלים, מצפה ים, עציון גבר, צאלים.

ובתי הספר העל יסודיים: רבין, בגין, גולדווטר, על יסודי בנים, אולפנא ואורים.

[עריכה] ראשי העירייה

[עריכה] אנטיפוד

אילת היא הנקודה הישראלית הקרובה ביותר לאיזושהי נקודה (על פני כדור הארץ) בעלת אנטיפוד יבשתי: הנקודה היבשתית המרוחקת ביותר - על פני כדור הארץ - ממדינת ישראל, היא האי (המיושב) ראפּה איטי (שבאיי באס - השייכים לפולינזיה הצרפתית), בעוד שהאנטיפוד של האי הזה - ממוקם כמעלה-וחצי דרומית-מזרחית לאילת.

[עריכה] ערים תאומות

• אנטיב, צרפת
• אריקה, צ'ילה
• דרבן, דרום אפריקה
• לוס אנג'לס, ארצות הברית
• סמולין, בולגריה
• קאמן, גרמניה
• שופרון, הונגריה
• קאמפן, הולנד
• אושואיה, ארגנטינה

הרי אילת וברקע מפרץ אילת. מבט לדרום מזרח.

מראה פנורמי מהמפרץ של העיר אילת

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אילת

• מוזיאון אילת עירי
• האתר הרשמי של עיריית אילת
• אילת במרכז המידע להתיישבות בנגב
• תמונת לוויין של אילת באתר Google Maps
• מפה טופוגרפית באתר "עמוד ענן"

מחוז הדרום
ערים	אופקים · אילת · אשדוד · אשקלון · באר שבע · דימונה · נתיבות · ערד · קריית גת · קריית מלאכי · רהט · שדרות
מועצות מקומיות	חורה · ירוחם · כסייפה · להבים · לקיה · מיתר · מצפה רמון · עומר · ערערה-בנגב · רמת חובב · שגב-שלום · תל שבע
מועצות אזוריות	אבו בסמה · אשכול · באר טוביה · בני שמעון · הערבה התיכונה · חבל אילות · חוף אשקלון · יואב · לכיש · מרחבים · רמת נגב · שדות נגב · שער הנגב · שפיר · תמר

‏