אייקידו

אייקידו
אימון של הטלת אייקידו
ארץ מקור	יפן
שנת יסוד	1942
המייסד	מוריהי אואשיבה
התפתחה מ-	ג'יו ג'יטסו
ספורט אולימפי	לא

אייקידו (ביפנית: 合気道) היא אמנות לחימה יפנית אשר פותחה על ידי מוריהי אואשיבה (植芝盛平) המכונה "או סנסאי" (翁先生, המורה הגדול) בין שנות ה-40 וה-70 של המאה ה-20.

[עריכה] משמעות השם

משמעות המילה אייקידו:

• איי (合) - התאמה. היות מתאים למשהו (במובן של התאמת המכסה לסיר ולא הרמוניה כפי שמקובל לכתוב בטעות).
• קי (気) - המקבילה היפנית לצ'י הסינית, אין הגדרה ברורה למונח זה אך מקובל לתרגם אותו כ"אנרגיה",
• דו (道) - המקבילה היפנית ל"דאו" או "טאו". בתרגום חופשי המילה היא "דרך". במובן של דרך חיים או "דרך" במובן של שיטה.

את המילה במלואה אפשר לתרגם: "הדרך לפעולה נכונה" (מתאימה למה שקורה פה כרגע ומתאימה לחוקי הטבע).או השיטה ללמוד כיצד לפעול נכון.

אייקידוקא הוא אדם העוסק באמנות האייקידו.

[עריכה] היסטוריה

מוריהיי אואשיבה

אמנות הלחימה אייקידו נוצרה על ידי מוריהי אואשיבה (植芝 盛平) אשר נולד באייבה יפן ב-14 בדצמבר 1883 ונפטר ב-26 באפריל 1969. בחוגי האייקידו נוהגים להתייחס אליו בתואר היפני "או סנסיי" שפירושו: המורה הגדול.

בילדותו חיה משפחת אואשיבה בקיוטו. הוא היה בן יחיד. אביו היה בעל אדמות אמיד ועסק גם בפעילות פוליטית. אואשיבה היה ילד חלש והתעניין בספרים. אביו עודד אותו להתחזק גופנית ולעסוק בסומו ובשחיה.

אואשיבה עסק באמנויות לחימה שונות מגיל צעיר. זה מה שסיפר על כך בראיון עם מר סטאן פראנין:

	"התחלתי ללמוד אמנויות לחימה בגיל 14 או 15. תחילה למדתי טנשיניו ריו ג'יוג'יטסו אצל טוקוסבורו טוזאואה סנסיי ואחר כך קיטו ריו, יגיו ריו, איואי ריו ושינקגה ריו. כולן צורות שונות של ג'יוג'יטסו. קיוויתי למצוא אמנות לחימה אמיתית. ניסיתי גם הוזואין קנדו אך כל אמנויות הלחימה הללו עסקו אך ורק בלחימה של אחד כנגד אחד הן לא סיפקו אותי. כך שנדדתי בארץ תוך כדי חיפוש אחר אמנות לחימה האמיתית. ואז בגיל 30 התיישבתי בהוקאידו. בהזדמנות מסוימת כשהתארחתי בפונדק היסדה באנגרו שבמחוז קיטמי, פגשתי את סוקקו טקדה ממשפחת אייזו. הוא לימד דייטו ריו. במשך 30 הימים בהם למדתי ממנו חשתי בהשראה. מאוחר יותר הזמנתי אותו לביתי ויחד עם 15 או 16 מעובדי התחלנו בלימוד מהות אמנות הלחימה. האם גילית את אייקידו בזמן שלמדת דייטו ריו מטקדה סנסיי? לא. יהיה זה מדויק יותר לומר כי מר טקדה פתח את עיני לנושא אומנות הלחימה

שתי ההשפעות העיקריות על חייו של אואשיבה אשר הובילו להולדת האייקידו היו:

• פגישתו עם סוקקו טקדה ודייטו ריו
• פגישתו עם אוניסבורו דגוצ'י ואומוטו קיו

[עריכה] סוקקו טקדה ודיטו ריו

סוקקו טקדה - 1888

ההשפעה הטכנית העיקרית על אייקידו נבעה מדייטו ריו. אואשיבה למד דייטו ריו מסוקקו טקדה מ-1915 עד 1937. בתקופה זו הוענקו לו על ידי טקדה כל ההסמכות העיקריות שטקדה נהג להעניק באותה תקופה. כבר ב-1922 הפך אואשיבה לנציג רשמי של דייטו ריו ונסע ברחבי יפן יחד עם טקדה כדי להדגים וללמד דייטו ריו.

[עריכה] מאייקי ג'יוג'יטסו לאייקידו

בשנים שבין 1920 עד אמצע שנות השלושים של המאה העשרים לימד אואשיבה את השיטה שלמד מסוקקו טקדה שנקראה על ידיו: אייקי ג'יוג'יטסו. אחד המורים החשובים ביותר בדייטו ריו: טקומה היסה אף החל את דרכו כתלמיד של אואשיבה.

כמה מתלמידיו החשובים של אואשיבה בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה יסדו אמנויות לחימה המבוססות על מה שלמדו ממנו, והן יכולות לשמש נקודת מבט אל אופי אמנות הלחימה של אואשיבה באותה תקופה. ביניהן:

• קנג'י טומיקי - מייסד שודוקאן אייקידו
• נוריאקי אינואה - מייסד שיניי טאיידו
• מינורי מוצ'יזוקי - מייסד יוסייקאן אייקידו
• גוזו שיודה - מייסד יושינקאן אייקידו

השינויים בהבנתו וגישתו של אואשיבה לאמנות הלחימה משתקפים גם בשמות השונים שנתן לה בתקופות שונות: אייקי ג'יוג'יטסו, אייקי בודו ולבסוף אייקידו.

עם התפתחותו של אואשיבה באמנות הלחימה הוא התחיל להתרחק מסוקקו טקדה וגם עשה שינויים באומנות עצמה. דוגמה ניכרת היא הוצאת צורות התירגול המסוכנות והדגשת העדפה של התגברות על תוקפנות ללא צורך בפגיעה בתוקף. גישה זו קיבלה תוקף לאחר תבוסת יפן במלחמת העולם השנייה, שהביאה להתפכחות היפנים מפולחן הכוח ולהתחזקותן של השקפות פוליטיות פציפיסטיות.

[עריכה] אוניסבורו דגוצ'י ואומוטו קיו

לאחר עזבו את הוקאידו פגש אואשיבה את אניסבורו דגוצ'י אשר עמד בראש דת יפנית חדשה: אומוטו קייו אשר הדגישה עקרונות של חסד ורחמים. אואשיבה הושפע עמוקות ממפגש זה והיה פעיל באומוטו קיוו עד מלחמת העולם השנייה.

[עריכה] צורת האימון ותיאור האמנות

אייקידו הוא איחוד של שני רעיונות מרכזיים:

• אייקי - עקרון של אמנויות לחימה הגורס שיותר קל להשיג שנוי או לרכוש יתרון אם פועלים בהתאם למה שקורה. למשל: בהתאמה עם פעולת היריב. דוגמה אחרת: בעזרת כח המשיכה ולא נגדו.
• אהבת הבריות ורדיפת שלום - עקרון מוסרי הגורס כי במקרה של עימות יש להעדיף פתרון שאינו פוגע בצד השני אלא מעודד הפסקת התוקפנות ומונע פגיעה מכל הצדדים.

בהכללה ניתן לפרק את הביצוע ניתן לשלושה שלבים:

• השתלבות עם התנועה של התוקף.
• הוצאת התוקף משווי משקלו.
• סיום שתפקידו למנוע מהתוקף המשך ההתקפה. בדרך כלל ריתוק או הטלה.

רעיון השימוש בכוחו של היריב נגדו היה קיים גם קודם לכן באמנויות לחימה יפניות קדומות. באמנויות רבות היו טכניקות "אייקי" (הרמוניה עם האנרגיה) ואמנות שנקראה "אייקי ג'יו ג'יטסו". השם אייקידו ("דו" - דרך להבדיל מ"ג'יטסו" - טכניקה) מציין את האייקידו לא רק כטכניקה יעילה להגנה עצמית אלא גם כדרך להתפתחות רוחנית.

למרות שהאייקידו קיבל את שמו רק באמצע המאה ה-20, הוא מהווה פיתוח וסינתיזה של מספר אמנויות יפניות מסורתיות בהן התמחה אואשיבה. העיקרית היא אמנות הלחימה דאייטו ריו אייקי ג'ו ג'יטסו אותה למד אואשיבה במשך כ20 שנה מסוקקו טקדה.

לימוד האיקידו נעשה בדרך כלל בזוגות כאשר המשתתפים מתחלקים ל UKE - שמשמעו "מקבל הטכניקה" והוא בעצם התוקף ול NAGE שמשמעותו "מבצע הטכניקה" שהוא בעצם המתגונן. בתרגול UKE מתקיף התקפה מסוימת, ו NAGE מתרגל טכניקת איקידו. ככל שרמתם של UKE ו NAGE באיקידו עולה ניתן לתרגל גם את ההתקפה וגם את הטכניקה בצורה מלאה ואמיתית יותר. הטכניקות הבסיסיות של איקידו מאופינות בכך שUKE מיומן יכול לקבל אותן (כאשר הן מבוצעות עליו) ללא פגע.

כחלק מלימוד אייקידו מתאמנים בשלושה סוגי נשק: ג'ו מקל עץ המגיע באורכו בערך לגובה בית השחי של המשתמש, בוקן (בו – עץ, קן – חרב) חרב עץ הבנויה כהעתק של חרב סמוראים יפאנית וטנטו סכין עץ. המתאמן לומד להשתמש בכלי הנשק וגם להתגונן מפניהם בידיים ריקות. כמו כן המתאמן לומד להשתמש בכלי הנשק כהארכה של גופו ולא כדבר נפרד, ובכך לעבוד בהרמוניה מושלמת איתם. האימון בנשק משמש הרבה פעמים להפנמת תנועות הגוף והעבודה בידיים ריקות מתוך ההבנה שהשימוש בנשק יכול להדגיש טעויות ומפני שחלק מהתנועות בידיים ריקות לקוחות מטכניקות של עבודה עם כלי נשק.

צורות אימון מתקדמות באיקידו (רשימה חלקית):

• HENKA WAZA - אמנות השינוי או תגובה על התנגדות של UKE לביצוע טכניקה. גם מעבר מטכניקה לטכניקה.
• KAESHI WAZA – אמנות ההתנגדות או כיצד להתגבר על טכניקת איקידו באמצעות טכניקת איקידו.
• JYU WAZA – אימון חופשי, כאשר UKE מתקיף כרצונו ו NAGE מגיב כרצונו.
• JO DORI – התגוננות כנגד ג'ו בידיים ריקות.
• TACHI DORI – התגוננות כנגד חרב בידיים ריקות.
• TANTO DORI – התגוננות כנגד סכין בידיים ריקות.
• ראנדורי (乱取り) – התגוננות מפני מספר תוקפים התוקפים יחדיו.

הלבוש הנהוג באימון אייקידו הוא הגי (חליפת האימון) הלבן המשמש גם את המתאמנים בקראטה או החליפה המשמשת את המתאמן בג'ודו שהיא יותר עבה ועמידה בהטלות ותפיסות. מעל הגי לובש האייקידוקה האקמה לבוש יפאני מסורתי שנלבש במקור על ידי סמוראים וששימש כמכנסי רכיבה. בעולם האייקידו בו קיימים סגנונות וזרמים שונים נלבשת ההאקמה בשלבים שונים, בסגנונות מסוימים ההאקמה נלבשת רק לאחר דרגת שודאן ( חגורה שחורה ) ואילו באחרים האקמה נלבשת מקיו 4 , יש סגנונות בהם נשים לובשים האקמה לפני גברים ובאחרים לובשים האקמה מהיום הראשון בדוג'ו. במקור , לפני מלחמת העולם השנייה , "או סנסאי" דרש מכל המתאמנים ללבוש האקמה אבל בהמשך יכול להיות שעקב הקיצוץ בשימוש בבד במהלך המלחמה שונה המנהג.

[עריכה] ארבעת העקרונות של קואיצ'י טוהיי

קואיצ'י טוהיי שהיה מתלמידיו החשובים של אואשיבה הגדיר ארבעה עקרונות בסיסיים המהווים לשיטתו את יסוד הלימוד של אייקידו.

• נקודת המרכז

נקודת המרכז (באנגגלית one point) היא נקודת מרכז המסה של הגוף, היא ממוקמת קצת מעל החגורה ובה יש את כל האנרגיה של הגוף. נקודת המרכז היא המנוע המניע את הגוף ואם אדם שולט בנקודה הזאת של יריבו, הוא שולט בכל גופו של היריב אך לפני כן הוא חייב לשלוט בשלו. העבודה באייקידו תמיד תתחיל מהמרכז, לעולם לא תהיה תנועה שהיא אך ורק בידיים, לכן אין באייקידו שום צורך בכח פיזי, אלא רק בקי.

• רגיעה בשליטה

באייקידו יש לישמור תמיד על גוף רגוע, אך לעולם לא שאנן. האייקיגוקה לעולם אינו מתרגש ממה שקוה סביבו אך הוא גם לא נשאר אדיש. המצב הזה שבו אדם הוא ערני אך בשליטה עצמית מאפשר תגובות הכי מהירות, הכי חכמות ומונע שימוש מיותר בכח.סיבה נוספת שהשרגיעה כל כך חשובה היא שאדם לחוץ מתקשה ונהיה מטרה נוחה לתימרון, לעומת זאת אדם רגוע מרגיע את התוקף ומגדיל את הסיכויים לסיים את הקרב ללא אלימות.

• להזרים את הקי

באייקידו אסור לעולם להגיע למצב של עצירה מוחלטת. תמיד חייבת להיות המשכיות ותנועה, כיוון שברגע שיש זרימה של התנועות יש אפשרות להשתלט על המצב ולהוביל אותו, אך כשהמצב קופא הכול אבוד (מתוך דבריו של אחד התלמידים של או סנסיי). כמו כן הקי הוא מקור העוצמה המרכזי באייקידו, לכן אסור להפסיק להשתמש בו.

• משקל כלפי מטה

עקרון זה הוא העקרון הכי פחות מילולי. כדי להבין אותו חייבים להרגיש אותו. אך באופן כללי העקרון אומר שצריך לנצל את המשקל הטיבעי של הגוף כדרך לשלוט בעצמך וביריב.

[עריכה] עקרונות נוספים

• ניצחון אמיתי הוא הניצחון על על עצמך

ניצחון אמיתי הוא ניצחון על עצמך (באנגלית: True Victory Is Victory Over Oneself. בצרפתית: Vraie victoire est la victoire sur soi-même) הוא עקרון באייקידו הקובע שניצחון כנגד אדם אחר הוא חסר משמעות, אייקידוקה צריך לנסות לנצח את הפחדים, הקשיים והמגבלות שלו ובעיקר לנצח את הצרכים השליליים שלו (כגון הצורך להכריע יריבים). אפשר גם להבין את העקרון בצורה פשוטה אף יותר, כאשר אדם נתקף הוא לא צריך לנצח את האויב שלו, אלא רק לא להיפגע בעצמו. העקרון הזה הוא אחת הסיבות לכך שאין כמעט תחרויות באייקידו.

[עריכה] דרגות

תלמיד מתחיל את לימוד האייקידו בדרגת קיו 5 או 6 אם מדובר במבוגר, 11 או 10 לתלמידים תחת לגיל 15. עם התקדמות התלמיד הוא מגיע לדרגת קיו 1 , לרוב בכל הדרגות האלא לובשים חגורה לבנה ( בניגוד לאמנויות לחימה יפאניות אחרות בהן כל דרגה מיוצגת על ידי צבע חגורה אחר ) כשיש סגנונות מסוימים שלובשים בהם חגורה חומה בדרגות הקיו המתקדמות (בדר"כ קיו 2). בסגנונות האירופיים והאמריקיים לרוב מחליפים חגורה כל שני קיוים. לאחר המעבר מקיו 1 עובר התלמיד לדרגת שודאן (שו-התחלה, דאן-רמה) ולובש חגורה שחורה כשההתקדמות משם היא בדרגות של דאן ( דאן 1, דאן 2 וכן הלאה ). הסטנדרטים למעבר מדרגה לדרגה משתנים בין סגנון לסגנון, אך נחשבים לגבוהים יותר מברוב אמנויות הלחימה.