|
|
אותיות השימוש
אותיות השימוש הן אחת עשרה מתוך עשרים ושתים האותיות באלפבית העברי, שמצטרפות אל מילות היסוד כדי לתת בהן סימון נוסף כגון נטייה, זמן, כינוי, שינוי הוראה וכדומה.
אותיות השימוש הן: א, ב, ה, ו, י, כ, ל, מ, נ, ש, ת. סימן לזכור אותן: אית"ן מש"ה וכל"ב.
[עריכה] קבוצות עיקריות
- בכל"מ - אותיות אלה מצטרפות אל שמות ופעלים בהוראות שונות- כמו, בזמן, בתוך, לציון מטרה, להוראה מקום, זמן וכדומה. דוגמאות:
- בעודני ביער,
- לחבר,
- כמעוף הפרפר,
- מרחוק ומכאן.
- ה' הידיעה - האות ה' הבאה לפני שמות, כדי להורות שהם ידועים ומפורשים. למשל: הבית והילד.
- ה' השאלה - האות ה' הבאה לפני שם או פועל להבעת שאלה או תמיהה. למשל:
- הרצחת וגם ירשת?
- הידעתם מה מתרחש בכל הבוסתנים בלילה בו שותקים הצרצרים והתנים?
- ו' החיבור - האות ו' הבאה להורות על חיבור וצרוף של דברים או פעולות. למשל:
- רצתי, נפלתי והתגלגלתי.
- אני ואתה נשנה את העולם.
שימוש זה נפוץ במקרא. דוגמאות:
-
- ויאמר (=הוא אמר),
- הנני והלכתי (=ואלך).
- ויאכל וישת ויקם וילך, ויבז עשו את הבכורה (בראשית כה, לד).
- ואכלת ושׂבעת וברכת את ה' אלהיך (דברים ח, י).
- ש - אות זו מחליפה את המילית אשר. מטרתה להורות על זיקה בין מילים שונות:
- הספר שקראתי,
- הבית שקניתי.
- אית"ן - אותיות אלה באות לפני פועל בעתיד להוראת הכינויים שלי. למשל: אמצא, ימצא, נמצא ותמצא.
- תמיהו"ן - אותיות אלה באות אחרי פועל בעבר להוראת הכינויים השונים. לדוגמה: ביצעתי, כתבתן, אכלתם, קנתה, קנינו.
- הכנוי"ם - אותיות אלו באות לסמן את הגופים בנטיות השונות: ידך, ידי, ידו, ידן, ידם; בקרני, בקרו, בקרם וכו'.
|
