חיפוש

תיבת כלים

שפות אחרות

אורבייטו

אורבייטו

מדינה

איטליה

ראש העירייה

סטפנו מוצ'ו

שטח

281 קילומטרים רבועים

תאריך ייסוד

600 לפני הספירה לערך

אוכלוסייה
- עירונית
- צפיפות

20,841 (נכון ל-2004)
74/קמ"ר (נכון ל-2004)

אזור זמן

UTC +1

www.comune.orvieto.tr.it

אורבייטו (באיטלקית: Orvieto) היא עיר בנפת טרני בדרום-מערב מחוז אומבריה באיטליה. העיר נבנתה על פסגתו השטוחה של הר העשוי מטוף וולקני. הנוף הנשקף אל העיר הוא בין הדרמטיים באירופה. העיר עולה מהמצוקים האנכיים העשויים מטוף, שאותם משלימות חומות מגן הבנויות מאותה האבן עצמה. גובהה של העיר הוא 325 מטרים מעל פני הים.

ב-13 ביוני 2004 מנתה אוכלוסיית העיר 20,841 נפשות, ושטח השיפוט העירוני שלה השתרע על פני 281 קמ"ר.

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] האטרוסקים

העיר העתיקה של אורבייטו (בלטינית - urbs vetus) הייתה מאוכלסת מאז תקופת האטרוסקים. יש הסבורים כי העיר שנקראה בימי האטרוסקים וולזנה היא אורבייטו של ימינו, אך מספר מלומדים חולקים על כך. אורבייטו הייתה ללא ספק מרכז אטרוסקי חשוב, והמוזיאון הארכאולוגי בעיר (Museo Claudio Faina e Museo Civico) מציג כמה מהממצאים המעניינים ביותר מהתקופה, שנמצאו באזור העיר אורבייטו. ממצא מעניין שנחפר מאדמת העיר, מעיד על היחסים האתניים המורכבים באיטליה האטרוסקית, וכיצד יכלו יחסים אלו להיות יחסים של שלום, הוא כתובת על מצבה בבית הקברות האטרוסקי שנמצא בעיר, המציגה שם פרטי לטיני (אנולוס) ושם משפחה קלטי - קטאקוס.

[עריכה] הרומים וימי הביניים המוקדמים

סימטה בעיר העתיקה באורבייטו

אורבייטו נכבשה על ידי האימפריה הרומית במאה השלישית לפנה"ס. לאחר התמוטטות האימפריה הרומית קיבלה העיר חשיבות בשל היותה נוחה להגנה. העיר הייתה חלק מממלכותיהם של הגותים אלאריק ואודואקר. ויטיגס הגותי ביצר את העיר, אך לא הצליח למנוע את נפילתה לידי ביזנטיון ב-530. עד לנפילתם הסופית של הגותים עברה העיר פעמים נוספות מיד ליד.

בשנת 596 נשלטה העיר על ידי הלומברדים שהושיבו בה בישוף ומינו בה דוכסים. המושב האפיסקופלי של המחוז הועבר מבולסנה השכנה, שהייתה במיקום נגיש, על שפת אגם בולסנה, אל העיר הנישאת על צוק רם.

במאה העשירית הוקמה בעיר קהילה עירונית בעלת שלטון עצמי. הקהילה נשלטה על ידי קונסולים שנשבעו אמונים, על פי השיטה הפאודלית, לבישוף העיר. אורבייטו נהנתה מיחסים טובים עם הכס הקדוש. במאה העשירית האפיפיור בנדיקטוס השביעי ביקר בעיר ביחד עם אחיינו פיליפו אלבריצ'י. אלבריצ'י התיישב בעיר, והפך לקונסול של העיר ב-1016.

[עריכה] ימי הביניים

מ-1201 נשלטה העיר על ידי שורה של שליטים מקומיים שנשאו בתואר podestà (תואר מקובל לשליט עירוני באיטליה בתקופה זו). לעתים נשא בתואר הבישוף של העיר, ולרוב תוך שיתוף פעולה עם שליט צבאי שכונה "הקפיטן של העם", אך מריבות וסכסוכים פילגו את העיר במהלך כל המאה ה-13.

שלוש משפחות מילאו תפקיד חשוב בעיר בתקופה זו. משפחת מונלדסקי, משפחת פיליפסקי, ומשפחת אלבריצ'י. רק משפחת אלבריצ'י שרדה עד ימינו. העיר הפכה למרכז תרבותי בתקופה שבה לימד תומאס אקווינס ב"סטודיום" בעיר. במאה שלאחר מכן, ב-1337 הקים האפיפיור גרגוריוס ה-11 בעיר אוניברסיטה קטנה (המשמשת כיום כחלק מן האוניברסיטה של פרוג'ה).

[עריכה] חלק ממדינת האפיפיור

אורבייטו הייתה תחת שליטת האפיפיור הרבה לפני שהתוספה באופן רשמי למדינת האפיפיור. התאריך הרשמי בו צורפה לישות זו שנוי במחלוקת, ובמקורות מצויים תאריכים שונים במאה ה-14. האפיפיור בוניפקיוס השמיני היה מאורבייטו, והציב את פסליו בשערי העיר. אורבייטו צורפה לאיטליה המאוחדת בשנת 1860.

[עריכה] העיר המודרנית, תחבורה וכלכלה

מבט מהחלק המודרני של העיר הבנוי למרגלות הצוק, אל העיר העתיקה שעל הצוק

אורבייטו מצויה כיום לצד הכביש A1 המוביל מרומא לפירנצה. נגישות זו ויופיה המיוחד הפכו אותה לאתר תיירותי מבוקש. מתחת לצוק שעליו שוכנת העיר העתיקה, בנוי רובע מגורים מודרני. פוניקולר מוביל את התיירים אל העיר העתיקה המצויה על הצוק.

העיר ידועה גם ביין הלבן המשובח מתוצרתה, ונחשבת לאחת מיצרניות היין הלבן המובילות באיטליה.

העיר חברה בתנועת "צ'יטהסלואו", "העיר האיטית" שנוסדה באיטליה בשנת 1999. התנועה שואבת את מטרותיה מתנועת "המזון האיטי" (להבדיל מ"מזון מהיר"), ומתנגדת להומוגניזציה ואמריקניזציה של הערים, ולשליטת חנויות מותגים בנוף הערים, תוך תמיכה בשוני ובעידוד התרבות המקומית.

אורבייטו מקיימת קשרי "ערים תאומות" עם מספר ערים בעולם, ובהן בית לחם.

[עריכה] נס הלחם והיין של בולסנה

אורבייטו משמשת משכן לשרידי קודש חשובים בדת הקתולית, הנשמרים בקתדרלת הדואומו של אורבייטו. המדובר בבד פלאי המזכיר את תכריכי טורינו, שעליו פרופיל של פנים שעוצבו לאמונת הקתולים, משרידי דם שנוצר באופן פלאי ב"נס הלחם והיין של בולסנה", והאמורים להיות פניו של ישו. הטענה היא כי בעיר הסמוכה בולסנה אירע נס בשנת 1263, ולחם ויין הפכו לדם בידי כומר שערך את המיסה, והביע קודם לכן ספקות בדבר הפיכת הלחם לבשרו של ישו, והיין לדמו. הדם שנטף על מפה ששימשה במיסה, יצר צורה הדומה לפניו של ישו.

הכנסייה הקתולית אינה מכירה באופן רשמי בנס, אלא כ"התגלות אישית" של הכומר הספקן. האפיפיור אורבנוס הרביעי שבימיו אירע הנס, לא הזכיר אותו בבולה שהוציא ובה ביסס את חג חג הלחם והיין הקדושים (קורפוס כריסטי), על אף שיש האומרים כי הנס הוא שהביא אותו לציין חג זה. מקורות בני התקופה אינם מזכירים את האירוע. רק ב-1344 הזכיר האפיפיור קלמנס השישי את האירוע בקצרה, ולאחר מכן החלו אחרים לאזכרו.

חג הלחם והיין הקדושים הוא אירוע פומבי רב משתתפים בעיר אורבייטו, ובמהלכו מוצג הבד בתהלוכה ברחובות העיר.

[עריכה] אתרים מפורסמים

[עריכה] באר האפיפיור

באר האפיפיורים באורבייטו

כאשר נכבשה רומא בשנת 1527 על ידי הקיסר קרל החמישי מן האימפריה הרומית הקדושה נמלט האפיפיור קלמנס השביעי לאורבייטו. בשל מיקומה ההררי של העיר חשש האפיפיור כי יוטל על העיר מצור, ודאג לאספקת המים. לכן בנה באר מרהיבה שתוכננה על ידי הארכיטקט הידוע בן התקופה אנטוניו דה סנגאלו הצעיר. הבאר, שכונתה על שם פטריציו הקדוש (Pozzo di S. Patrizio), נשמרה בעיר עד ימינו. אל הבאר מובילות רמפות הבנויות בצורת סליל כפול, כך שבהמות המשא המובילות את המים לא תיתקלנה זו בזו בדרכן אל הבאר וממנה. כתובת לטינית על הבאר קובעת כי - "QUOD NATURA MUNIMENTO INVIDERAT INDUSTRIA ADIECIT" (מה שקצב הטבע במשורה, תספק ההמצאה).

[עריכה] באר החציבה

באר מרשימה נוספת המצביעה על בעיית הובלת המים לעיר היא "באר החציבה" (Pozzo della Cava), הקשורה אף היא בשמו של קלמנט השביעי. במקום נקדח פיר עוד בימי האטרוסקים, בניסיון למצוא מים, וכן להתחבר למערכת של מערות תת-קרקעיות שהובילו מים מהמעיינות.

ב-1527 הורה האפיפיור קלמנט השביעי על חפירת הבאר במתווה הקידוח האטרוסקי העתיק. העבודות נמשכו שלוש שנים, והבאר נותרה פתוחה עד שנת 1646, שבה נסגרה בעקבות תקרית שבה הושלכו לבאר קצינים צרפתים שהואשמו באונס אחת מבנות העיר. במשך המאות הבאות הייתה הבאר סגורה לציבור, ומנהג העלמת הגופות בבאר נמשך.

בשנת 1984 נפתחה הבאר מחדש. עומקה היה רק 25 מ', ושאר החפירה היה מכוסה בפסולת ובעפר. העבודות להחזרת הבאר לממדיה המקוריים נמשכו עד שנת 1996. כיום עומקה של הבאר הוא 36 מ', החצובים אל תוך מצוק הטוף של אורבייטו. במקום פועל מוזיאון המציג ממצאים ארכאולוגיים מתקופת האטרוסקים ומימי הביניים.

[עריכה] הקתדרלה

ערך מורחב – קתדרלת אורבייטו

חזית הקתדרלה

אורבייטו ידועה בקתדרלה שלה המכונה "דואומו" שהיא אחת מן היפות באיטליה. הקתדרלה מציגה חזית גותית-איטלקית ואילו גוף הקתדרלה בנוי בסגנון הרנסאנס. מבחוץ בנויה הקתדרלה מרצועות טרבטין (סוג של סלע משקע) לבן, ובזלת ירוקה ושחורה. תכנון הקתדרלה מיוחס לרוב לארנולפו די קמביו אך הדעה כיום היא כי המתכנן היה נזיר אלמוני בשם פרא בוויניאטה מפרוג'ה. הבנייה החלה בשנת 1290 במטרה לשכן את שרידי נס הלחם והיין של בולסנה. הבנייה נמשכה כשלוש מאות שנים, כאשר בין הבונים והמתכננים היו האדריכלים הידועים אנדריאה פיזנו ומיקלה סן מיקלי. חזית הבניין נחשבת ליפה במיוחד, והיא מציגה כמה פסלים של הפסל לורנצו מאיטני בן המאה ה-14. בתוך הקתדרלה ראויה לציון הקפלה של סן בריציו הכוללת פרסקו של פרא אנג'ליקו ובנוצו גוצולי המתאר את יום הדין, שצויר בין 1447 ל-1551, והושלם על ידי לוקה סיניורלי, האחראי אף לחלק מציורי הקפלה הסיסטינית ב-1499. על אף שבאורבייטו לא הייתה מעולם קהילה יהודית משגשגת, מציג עמוד מרכזי בקתדרלה שורה של עיטורים בצורת מגן דוד.

המדרכה המקיפה את הקתדרלה מקושטת באבנים צבעוניות אשר יוצרות צורות מגני דוד על המדרכה. בנוסף, בצדה החיצוני-הקדמי של הקתדרלה ישנם עיטורים הממחיזים את סיפורי התנ"ך, דוגמת אדם וחוה.

[עריכה] שרידים אטרוסקים

באורבייטו נמצאים שרידים מימי האטרוסקים, ושרידיה של חומה שהקיפה את העיר לפני למעלה מאלפיים שנה. לרגלי הצוק, בין מטעי אפרסקים ותפוחים, נמצא בית קברות אטרוסקי גדול, ובו למעלה ממאה מערות קבורה.